למה הזמן לא זז

"למה הוא לא אוהב אותי יותר?"

"כי הוא אף פעם לא אהב אותך. זו בכלל לא אהבה"

"אז, נו, איך קוראים לזה? זה עומד לי על קצה הלשון. המשהו הזה שנמשך כמה שנים"

"נניח, עניין"

"כן, עניין"

"אה, זה נשאר אותו דבר"

"מבטיח?"

"מבטיח. בפעם הבאה שתדברו זה יהיה שוב כמו לדבר עם חבר שהיה איתך במילואים. ככה זה אצל בנים. גם אם עוברות שנים בין שיחה לשיחה הכל תמיד ממשיך מאותה נקודה. זה הפיצ'ר"

"ואם לא נדבר יותר אף פעם?"

"אה, זה יהיה בגלל שהוא לא ימצא תירוץ מספיק טוב בשביל להתקשר"

"יכול להיות כזה מצב שנגמרים התירוצים?"

"כן"

"מצד אחד בא לי לבוא איתך לסבתא שלך, כי אני אוהבת להיות איתך ואני אוהבת לנסוע איתך בפיז'ו, אבל מצד שני איך שאנחנו מגיעים לשכונה המכוערת של סבתא שלך ואז עולים לבית שלה, אז שם אף אחד לא מתפעל ממני ורואים בטלוויזיה דברים שמשעממים אותי ואני מרגישה כמו פלוץ או קוץ או פלוץ קוץ שחושב כל הזמן מתי הולכים מתי הולכים מתי הולכים מתי הולכים מתי הולכים למה הזמן לא זז למה הזמן לא זז למה הזמן לא זז למה הזמן לא זז – אז בשביל זה אני צריכה מצב רוח טוב ואין לי. למה אתה לא אוהב אותי? זה בגלל שאפרוחים רעים אכלו לי את האוזניים?"

"לא"

"אז בגלל שסמרטוטים אכלו לי את הרגליים וברל'ה צעק עלי?"

"לא"

"אז בגלל שהפכתי לקוף חזיר?"

"לא"

"אז בגלל שחרולים ליקקו ממני בלילה את השמיכה והיה לי קר?"

"לא"

"אז בגלל מה?"

"בגלל שאני כן אוהב אותך"

"ואם פעם יגמרו לך התירוצים?"

"אין סיכוי"

"למה?"

"כי אני לא צריך תירוצים"

"אה, טוב"