קניתי זרים של מרווה מזקנה שעמדה ומכרה אותם ברחוב ליד המכולת. "הסבתא זקנה, השעה מאוחרת/ כל אם לילדה מספרת סיפור/ עומדת הסבתא קטנה וחיוורת/ מבלי להפריע לשלום הציבור" כתב אלתרמן ומה אני אעשה עכשיו עם זרי מרווה. יש לי חולשה לאנשים ולא לחיות. אני מוזר מהבחינה הזאת. למרות שכשראיתי אתמול פרק ב- 'טובעים בחפצים' שבו הוציאו מהבית של משוגעת אחת, עשרה פגרים של חתולים מתים כי היו לה שלושים ושמונה חתולים בבית מזוהם ומלא בחפצים מלוכלכים עד לתקרת כל חדר, זה היה לי לא נעים. איפה הפגר של הקשר שלי ושלך מתאבך בבית הנקי שלי - אולי בצינורות הסיבים האופטיים שמוליכים את האינטרנט, לביתי, לביתך. איך הוא לא מתחשמל שם, מדוע הוא לא אובד שם, איך לא קר לו בין כל המתכת והפלסטיק והאופטיקה. איך הבידוד תמיד נגמר אצלי אבל לא ביננו.
4 תגובות:
מצאתי אותך כשחיפשתי : אלוהים הבידוד נגמר.
הלו? יש שם מישהו?
הלו? מה זה טלפון?
וואטאבר. העיקר יש תשובה. איך מתקשים איתך שלא ולא דרך תגובות לבלוג?
מצטער על הציניות הקודמת. באמת שהייתי רוצה ליצור קשר.
המייל שלי alon6431@gmail.com
הוסף רשומת תגובה