החברה הכי טובה

בדרך לסבתא של ע' חטפתי בחילה מרוב רעב. אני אוכלת לא מסודר בזמן האחרון: גוף שבוחר לבקר את האסלה עשרים פעם ביום איננו מעורר במיוחד את יצר האכילה של בעליו המסכן. אני די מתקיימת מביצים קשות, לחם קלוי בשמן זית וקצת עוף. פה ושם, אני גם יורדת על איזו עוגת שמרים קקאו או תפוצ'יפס, רק כי אפשר וזה כי אין שום סיכוי שבעולם לעלות במשקל מהאכילה הציפורית הזאת.

אז בסיבובים בתוך חולון, בפז'ו הלא מאווררת שקיבלנו מההורים שלו עד שיתחשק לנו לקנות מכונית, חטפתי בחילה מרוב רעב והייתי מוכרחה לאכול, אבל פחדתי לבקש מסבתא שלו אוכל, כי האוכל שלה מעורר בי בחילה גם בלי התקף קוליטיס + קלקול קיבה מפתאי מפוקפק שאכלתי ביום חמישי בערב ושמחתי נורא שהיו על השולחן פירות ולקחתי איזה ארבעה ענבים ואז טסתי בריצה לשלשל אותם. שמעתי מהשירותים את סבתא שלו שואלת לאן הלכתי (לשלשל ארבעה ענבים. תודה ששאלת) ואז חזרתי והתחלתי לנשנש מהפיסטוקים כי הייתי מאוד רעבה. יש לי חולשה ענקית לפיצוחים וסוף סוף היה לי מותר, איזה אושר. לא היה לי אפילו איכפת שכולם צפו באיזו קומדיה סוג ז' שהיא בית קברות לשחקני סדרות. פשוט חיסלתי לכולם את הפיסטוקים מהצלחת של הפִּיפִּיטָאס (ככה אומרים פיצוחים בספניולית).

ואז כשאמא שלו הגיעה היא התחילה להתלחש עם ע' על המצב אבא של י' כי הוא היה באיזו בדיקת חירום ביום שבת וכולם חיכו לתוצאות חוץ מסבתא של ע' שלא סיפרו לה כלום (למרות שאבא של י' הוא רק האח של כלתה, לא הבן שלה או משהו, אבל יש לה נטיה לחרדה מאז שבעלה נפטר) והבנתי שיש לו זיהומים במוח והוא כבר לא כל כך צלול והרגשתי נורא בשבילו אז כשהגענו הביתה כתבתי מייל קצר ל-י', אחרי איזה שלוש שנים שלא היינו בקשר (התרגשתי לכתוב את המייל הזה). כתבתי לו שאני חושבת עליו בגלל המצב של אבא שלו ואני מקווה שהוא בטוב. י' לא ממש השיב על המייל כי אני רק החברה הכי טובה שלו מגיל שמונה עד שמונה עשרה ובכל זאת הרטבתי לו את הרצפה באמבטיה כשהתקלחתי בבית שלו אחרי טיסה של 24 שעות או משהו. בהתחלה זה ביאס אותי, אבל אז כשאכלתי תפוצ'יפס ושתיתי גזוז מול עוד סרט של הונג סאנג סו, החלטתי להפסיק לשחק ב- "ז'וסטין או יסורייה של המידה הטובה" ולשים על י'  - זין, אבא חולה והכל. התפוצ'יפס היה טעים.