כבר ארבעה ימים לא ישנתי טוב. אתמול עשינו מאמץ ללכת לישון מוקדם כולל שע' יגיע מהעבודה שעה מוקדם יותר, אבל היום בבוקר השכנה הכלבה, השאירה את הכלבה השכנה, לבד בבית החל מהשעה תשע לפנות בוקר (בטח היו לה סידורים דחופים בגן מאיר או במכולת. היא אישה חשובה, השכנה. היא לא יכולה ללכת לכל מקום עם הכלבה) והייתה לי הרבה עבודה היום. הרבה עבודה ומעט סבלנות. הרבה עבודה, מעט סבלנות ופחות מדי שעות שינה. הרבה עבודה, מעט סבלנות, פחות מדי שעות שינה והרבה קפה. חד גדיא חד גדיא.
בסוף החלטתי שהעניין המנוול והמאוס הזה, שאני לא ישנה, הוא חולשה. לא ייתכן שכל אחד וכל דבר וכל מצב, יוכלו לדפוק לי את השינה כאילו הייתי אסיר בכלא 6 - שמעתי שבבידוד שם יש מנורות הלוגן ענקיות שדולקות עשרים וארבע שעות ביממה, מה שמזכיר לי את אלתרמן ו- "בין שלוש לבין ארבע, בוערים פנסים/ אין מקום שנוכל בו, את ראשינו לשים/ בני בליעל היננו, אך למי זה איכפת/ בעולם בשבילנו, אין אף אמא אחת". כולם היו סוהריי חוץ מנעמי וגם נעמי לא משהו.
אז החלטתי שאני בהחלט בשלה להפסיק לשים זין על העולם ואחרי שע' הלך לעבודה ולא היה סיכוי שמישהו ידשדש במסדרון בכפכפי פלסטיק ויחפש גרבי טאבי במגירה, העפתי את הכריות שלו לחדר העבודה ונשכבתי על המיטה באלכסון מפנק ופשוט נרגעתי. דמיינתי אי וחוף ים וגם קופאית בקופת תיאטרון ביום חורף גשום, כאשר בתוך התא לוהב לו תנור סלילים וכלב שחור וגדול שוכב למרגלותיה וזוג בורגנים עם מטריות ענקיות נעצר ליד אשנב הקופה וקונה כרטיסים למחזה של חנוך לוין. דברים שאתה חושב עליהם בכדי להירגע הם מוזרים לפעמים. מוזרים, אבל מוצלחים. אני חושבת שהצלחתי להגיע לשלב הראשון + השני של מחזור השינה (יש חמישה שלבים בסך הכל). אני יודעת שלא עברתי לשלב השלישי כי לא הפסקתי להיות מודעת לעצמי אפילו לרגע אחד, אבל נרגעתי.
ואז קמתי והכנתי לעצמי אספרסו (כיפאק הי למכונת הנספרסו. גם אהבתי את הפרסומת שלהם בה איזו קוזינה אומרת לג'ורג' קלוני שהוא לא מספיק גבר כי הוא שותה קפסולות נטולות קפאין. ללא ספק לג'ורג' קלוני יש ביטחון בגבריות שלו אם הוא מוכן להעמיד פנים שהוא שותה קפסולות די-קאפ :-)) ועבדתי במשך שלוש שעות טובות ואז שלחתי שלושה דוחות וישבתי לראות עוד סרט של הונג סאנג סו ובדיוק בקטע שהגיבור משתכר ומתחנן בפני הבחורה החמודה שתכבה עליו סיגריות, הבנתי שאני שוב מתה מעייפות (אם השכנה הכלבה הייתה מעניקה לי עוד שעת שינה אחת בלבד, לא הייתי צריכה לישון בתשלומים + דמיון מודרך) ושוב חזרתי למיטה וקמתי ברבע לתשע בערב. האח והידד. מעולם לא בא כדבש הזה אל פי.
וכעת לחדשות הספנות: י' ענה לי בסוף. שלשום גם התכתבנו בסקייפ. אחרי עשר דקות נופנפתי לאחר כבוד כי "אני צריך גם לעבוד, יקירתי", אבל זה בסדר. כך יהיה פחות מביך בהלוויה של אבא שלו - סיבה משונה אך לגיטימית להשלים עם חבר ילדות שהוא בן דוד של בן זוגך. אני לא מתכוונת לפנות אליו בסקייפ/ ג'יטוק, אבל. הרכבת הזאת כבר נסעה ואני לא מעריכה בכלל את האדישות שלו כלפי. יקירתי בתחת שלי.
בסוף החלטתי שהעניין המנוול והמאוס הזה, שאני לא ישנה, הוא חולשה. לא ייתכן שכל אחד וכל דבר וכל מצב, יוכלו לדפוק לי את השינה כאילו הייתי אסיר בכלא 6 - שמעתי שבבידוד שם יש מנורות הלוגן ענקיות שדולקות עשרים וארבע שעות ביממה, מה שמזכיר לי את אלתרמן ו- "בין שלוש לבין ארבע, בוערים פנסים/ אין מקום שנוכל בו, את ראשינו לשים/ בני בליעל היננו, אך למי זה איכפת/ בעולם בשבילנו, אין אף אמא אחת". כולם היו סוהריי חוץ מנעמי וגם נעמי לא משהו.
אז החלטתי שאני בהחלט בשלה להפסיק לשים זין על העולם ואחרי שע' הלך לעבודה ולא היה סיכוי שמישהו ידשדש במסדרון בכפכפי פלסטיק ויחפש גרבי טאבי במגירה, העפתי את הכריות שלו לחדר העבודה ונשכבתי על המיטה באלכסון מפנק ופשוט נרגעתי. דמיינתי אי וחוף ים וגם קופאית בקופת תיאטרון ביום חורף גשום, כאשר בתוך התא לוהב לו תנור סלילים וכלב שחור וגדול שוכב למרגלותיה וזוג בורגנים עם מטריות ענקיות נעצר ליד אשנב הקופה וקונה כרטיסים למחזה של חנוך לוין. דברים שאתה חושב עליהם בכדי להירגע הם מוזרים לפעמים. מוזרים, אבל מוצלחים. אני חושבת שהצלחתי להגיע לשלב הראשון + השני של מחזור השינה (יש חמישה שלבים בסך הכל). אני יודעת שלא עברתי לשלב השלישי כי לא הפסקתי להיות מודעת לעצמי אפילו לרגע אחד, אבל נרגעתי.
ואז קמתי והכנתי לעצמי אספרסו (כיפאק הי למכונת הנספרסו. גם אהבתי את הפרסומת שלהם בה איזו קוזינה אומרת לג'ורג' קלוני שהוא לא מספיק גבר כי הוא שותה קפסולות נטולות קפאין. ללא ספק לג'ורג' קלוני יש ביטחון בגבריות שלו אם הוא מוכן להעמיד פנים שהוא שותה קפסולות די-קאפ :-)) ועבדתי במשך שלוש שעות טובות ואז שלחתי שלושה דוחות וישבתי לראות עוד סרט של הונג סאנג סו ובדיוק בקטע שהגיבור משתכר ומתחנן בפני הבחורה החמודה שתכבה עליו סיגריות, הבנתי שאני שוב מתה מעייפות (אם השכנה הכלבה הייתה מעניקה לי עוד שעת שינה אחת בלבד, לא הייתי צריכה לישון בתשלומים + דמיון מודרך) ושוב חזרתי למיטה וקמתי ברבע לתשע בערב. האח והידד. מעולם לא בא כדבש הזה אל פי.
וכעת לחדשות הספנות: י' ענה לי בסוף. שלשום גם התכתבנו בסקייפ. אחרי עשר דקות נופנפתי לאחר כבוד כי "אני צריך גם לעבוד, יקירתי", אבל זה בסדר. כך יהיה פחות מביך בהלוויה של אבא שלו - סיבה משונה אך לגיטימית להשלים עם חבר ילדות שהוא בן דוד של בן זוגך. אני לא מתכוונת לפנות אליו בסקייפ/ ג'יטוק, אבל. הרכבת הזאת כבר נסעה ואני לא מעריכה בכלל את האדישות שלו כלפי. יקירתי בתחת שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה