אומרים שרוב השנאות הן אהבות שנכזבו ואתמול אמא ביקשה ממני להתקשר לאחותי "כי היא בודדה" (היא לא בודדה, אמא. היא באמצע הרפתקה. אחרי שגמרה להקשיב לשקט היפיפה של רחוב שט' היא בוודאי מדפדפת באצבע עצלה בספר הטלפונים של הגלקסי הטיפשי שקנתה, בשביל לחפש את הטלפון של איזה רפי אחד שאחרי שהוא יזיין אותה, היא תחתוך את עצמה קצת במטבח שלו.
אח, החיים הטובים, במיטה של בן עשירים משועמם מנתניה. ההורים קנו לו דירה והוא מוזג משקאות בלילות בשביל קצת כסף כיס. יותר מכסף כיס ובחורות כמו מים, הוא לא צריך. בחור צנוע וריאלי הוא רפי שלנו, ללא שאיפות מיוחדות. בחורות שאוהבות שלא שמים עליהן, דווקא כי כולם כן שמים עליהן, נמשכות אליו כמו נמלים לכתם של פטל 'ויטמינצ'יק' למרות שהוא משולל כל ערכים תזונתיים ואולי דווקא בגלל שהוא משולל כל ערכים תזונתיים ואי אפשר להביא אותו לאבא ואמא ולומר בקול מלא ביטחון:
"זה רפי. הוא בן 32 ועובד בבר" או "זה ד'. טכנאי מזגנים שגר בקראוון על האדמה של ההורים במושב של תימנים" או "זה ב'. הוא חושב אולי לקחת קורס קופירייטריות בתרצה גרנות וממלצר בינתיים בקפה ביהודה המכבי. אבא שלו לא רצה אותו וזה דפק לו את השכל ככה שהוא ציני וסרקסטי ועוקצני בדיוק כמו שאני אוהבת ואנחנו מבלים את הלילות והימים בלרדת אחד על השני". את הבחורים עם העבודה הבטוחה בבנק, שגם להם הורים עשירים והתחתנו איתם לפני חודש בחתונה, לא מן הזולות, נניח בצד כמו ממתק לאחר כך, כשנרצה ילדים ובית עם חצר קטנה במושב. "אם הוא יהיה עדיין פנוי" כמובן, כמובן.)
אז אמא ביקשה והתקשרתי לאחותי ואחותי לא ענתה והיום בצהריים אחותי התקשרה אלי ואני לא הייתי כי הלכתי לקנות צהריים ואז התקשרתי אליה והיא לא ענתה ועכשיו היא התקשרה אלי ואני לא עניתי, אולי בפעם הראשונה בחיי, בכוונה. במקרה בכוונה. התחילה בדיוק תוכנית הג'אז ברדיו שמנחה אותה הזקן עם הקול הסקסי ובישלתי לי פירה בחמאה וקראתי בספר הקליל והנחמד 'הקומדיה התל אביבית' שקניתי בתלושים ובמחיר מלא, אפילו שהיה מבצע "קקה במאה". הייתי קצת קקה בעצמי באותו הרגע, כי נגמר לי הרצון הטוב ונשאר לי רק הרצון הרע. כמו שאבידן כתב
עַד הַכִּכָּר הַקְּרוֹבָה
תִּפְסְעִי מֵאָה פְּסִיעוֹת גַּלְמוּדוֹת. אַחַרְכָּךְ
אֶצְטָרֵף אֵלַיִך מֵרְצוֹנִי הָרַע, בְּאוֹרוֹת כְּבוּיִים,
בְּלִי צוֹפָר, בְּלִי כַּוָּנוֹת
טוֹבוֹת, בְּלִי
אִיתּוּתִים.
ככה. בלי איתותים. מבצע.
אח, החיים הטובים, במיטה של בן עשירים משועמם מנתניה. ההורים קנו לו דירה והוא מוזג משקאות בלילות בשביל קצת כסף כיס. יותר מכסף כיס ובחורות כמו מים, הוא לא צריך. בחור צנוע וריאלי הוא רפי שלנו, ללא שאיפות מיוחדות. בחורות שאוהבות שלא שמים עליהן, דווקא כי כולם כן שמים עליהן, נמשכות אליו כמו נמלים לכתם של פטל 'ויטמינצ'יק' למרות שהוא משולל כל ערכים תזונתיים ואולי דווקא בגלל שהוא משולל כל ערכים תזונתיים ואי אפשר להביא אותו לאבא ואמא ולומר בקול מלא ביטחון:
"זה רפי. הוא בן 32 ועובד בבר" או "זה ד'. טכנאי מזגנים שגר בקראוון על האדמה של ההורים במושב של תימנים" או "זה ב'. הוא חושב אולי לקחת קורס קופירייטריות בתרצה גרנות וממלצר בינתיים בקפה ביהודה המכבי. אבא שלו לא רצה אותו וזה דפק לו את השכל ככה שהוא ציני וסרקסטי ועוקצני בדיוק כמו שאני אוהבת ואנחנו מבלים את הלילות והימים בלרדת אחד על השני". את הבחורים עם העבודה הבטוחה בבנק, שגם להם הורים עשירים והתחתנו איתם לפני חודש בחתונה, לא מן הזולות, נניח בצד כמו ממתק לאחר כך, כשנרצה ילדים ובית עם חצר קטנה במושב. "אם הוא יהיה עדיין פנוי" כמובן, כמובן.)
אז אמא ביקשה והתקשרתי לאחותי ואחותי לא ענתה והיום בצהריים אחותי התקשרה אלי ואני לא הייתי כי הלכתי לקנות צהריים ואז התקשרתי אליה והיא לא ענתה ועכשיו היא התקשרה אלי ואני לא עניתי, אולי בפעם הראשונה בחיי, בכוונה. במקרה בכוונה. התחילה בדיוק תוכנית הג'אז ברדיו שמנחה אותה הזקן עם הקול הסקסי ובישלתי לי פירה בחמאה וקראתי בספר הקליל והנחמד 'הקומדיה התל אביבית' שקניתי בתלושים ובמחיר מלא, אפילו שהיה מבצע "קקה במאה". הייתי קצת קקה בעצמי באותו הרגע, כי נגמר לי הרצון הטוב ונשאר לי רק הרצון הרע. כמו שאבידן כתב
עַד הַכִּכָּר הַקְּרוֹבָה
תִּפְסְעִי מֵאָה פְּסִיעוֹת גַּלְמוּדוֹת. אַחַרְכָּךְ
אֶצְטָרֵף אֵלַיִך מֵרְצוֹנִי הָרַע, בְּאוֹרוֹת כְּבוּיִים,
בְּלִי צוֹפָר, בְּלִי כַּוָּנוֹת
טוֹבוֹת, בְּלִי
אִיתּוּתִים.
ככה. בלי איתותים. מבצע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה