ישנתי טוב, אבל שוב לקחתי כדור לטיפול בצינון לשעות הלילה, כי דלקת הגרון לא עברה. לא רציתי לקחת את הסיכון של לילה ללא שינה כי הייתי צריכה לבצע עבודה המצריכה ריכוז מיטבי ובאמת עבדתי מעולה, במשך שש שעות רצופות. אפילו הכלבה ההיסטרית של השכנה נשארה היום לבד בבית רק שעה וזאת דווקא שעה שיש בה תוכנית יפה ב- 88 FM, אז לא היה לי כל כך איכפת ואפילו לא הייתי צריכה להקריא לעצמי את החומר בקול רם, כאילו אני מככבת בתשדיר ההתרמה 'גג לילד המפגר'.
בשש נשבר לי, אז הלכתי למסדרת הגבות שסידרה לי את הגבות וגם רצתה משום מה שאני אעזור לבת שלה לכתוב סיפור לשיעורי הבית. מה שיצא בסוף הוא שאמא של הילדה ניסחה לה מחדש, סיפור שהמטפלת של הילדה הכתיבה לילדה בצהריים (משהו על ילדה קטנה ששברה את האגן והיו לה כאבים קשים ולקחו אותה לניתוח חירום שבו למרות ההרדמה היו לה כאבים בלתי נסבלים. זה טוב שהמטפלת לא מסתירה מהילדה את האמת הקשה של החיים. שברים באגן זו בעיה נפוצה מאוד אצל ילדים קטנים ולא כפי שמקובל לחשוב, אצל קשישים. אמא שלה תיקנה את הסיפור לזה, שבסוף הילדה האומללה ששברה את האגן מקבלת במתנה מההורים שלה "ברבי גדולה" כך שהיה לה שווה, הניתוח חירום, הכאבים, ההרדמה הכללית הלא מוצלחת והכל. אני לא הייתי שוברת את האגן בשביל פחות מזה).
אחרי מסדרת הגבות וסדנת הכתיבה המאולתרת, הלכתי לקנות איבופרופן בבית המרקחת. לא קניתי "פותח אפים מוזר", כלומר טיפות אף, כי אם כבר להכניס חומרים כימיים לגוף, למה לא להתמסטל מכדור הצינון ולישון טוב במקום לכווץ את כלי הדם בתעלות האף באמצעות תרסיס מקומי ואז אחרי שלוש שעות וקילו טישואים משומשים ליד הכרית, להירדם בשביל להתעורר מהשעון המעורר של ע' (שש וחצי), הכלבה ההיסטרית שיוצאת לסיבוב צרכים (תשע) ומגוון צופרים רנדומליים/ שיפוצים רנדומליים/ הצעיר שאוהב לדפוק שטיחים במרפסת/ השכנה שצועקת לו "הלו, בחור! אתה ממלא את הבניין באבק! תקנה שואב כבר!" (תשע/ עשר/ אחת עשרה/ שתים עשרה). בשתים עשרה, אני אקום לאחר שינה מעולה (בשאיפה) ואשתה אספרסו קצר והופ, לעבודה. שני דד-ליינים עד הערב להרוג. ויש מי לאק.
בשש נשבר לי, אז הלכתי למסדרת הגבות שסידרה לי את הגבות וגם רצתה משום מה שאני אעזור לבת שלה לכתוב סיפור לשיעורי הבית. מה שיצא בסוף הוא שאמא של הילדה ניסחה לה מחדש, סיפור שהמטפלת של הילדה הכתיבה לילדה בצהריים (משהו על ילדה קטנה ששברה את האגן והיו לה כאבים קשים ולקחו אותה לניתוח חירום שבו למרות ההרדמה היו לה כאבים בלתי נסבלים. זה טוב שהמטפלת לא מסתירה מהילדה את האמת הקשה של החיים. שברים באגן זו בעיה נפוצה מאוד אצל ילדים קטנים ולא כפי שמקובל לחשוב, אצל קשישים. אמא שלה תיקנה את הסיפור לזה, שבסוף הילדה האומללה ששברה את האגן מקבלת במתנה מההורים שלה "ברבי גדולה" כך שהיה לה שווה, הניתוח חירום, הכאבים, ההרדמה הכללית הלא מוצלחת והכל. אני לא הייתי שוברת את האגן בשביל פחות מזה).
אחרי מסדרת הגבות וסדנת הכתיבה המאולתרת, הלכתי לקנות איבופרופן בבית המרקחת. לא קניתי "פותח אפים מוזר", כלומר טיפות אף, כי אם כבר להכניס חומרים כימיים לגוף, למה לא להתמסטל מכדור הצינון ולישון טוב במקום לכווץ את כלי הדם בתעלות האף באמצעות תרסיס מקומי ואז אחרי שלוש שעות וקילו טישואים משומשים ליד הכרית, להירדם בשביל להתעורר מהשעון המעורר של ע' (שש וחצי), הכלבה ההיסטרית שיוצאת לסיבוב צרכים (תשע) ומגוון צופרים רנדומליים/ שיפוצים רנדומליים/ הצעיר שאוהב לדפוק שטיחים במרפסת/ השכנה שצועקת לו "הלו, בחור! אתה ממלא את הבניין באבק! תקנה שואב כבר!" (תשע/ עשר/ אחת עשרה/ שתים עשרה). בשתים עשרה, אני אקום לאחר שינה מעולה (בשאיפה) ואשתה אספרסו קצר והופ, לעבודה. שני דד-ליינים עד הערב להרוג. ויש מי לאק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה