ראינו איש ואישה במיטה בסרט like you know it all של הונג סאנג-סו אז הזמנתי אותו לחדר השינה והוא אמר: "כל מה שאת רואה בטלוויזיה את רוצה" וזה הצחיק אותי. אחר כך הוא זירז אותי כי הוא איחר. אחר כך ביקשתי ממנו להסתפר. אחר כך הצעתי בפייס-שטות חברות לבחורה שאין לי את האומץ להתקשר אליה והיא אישרה אותי תוך שעה כמו בן אדם נחמד וזה כי היא בן אדם נחמד.
קראתי היום מיילים ישנים שלי והבטחתי לעצמי לא להתאמץ יותר לעולם בקשרים חברתיים. לא כולל משפחתי וחיות אחרות. על כל מילה לאקונית שכותבים לי אני משיבה הררים של שטויות חמודות שאין בהן כל צורך ממשי. אני עייפה מדי למרות שישנתי די צורכי דבר שגרם לי למשבר אמוני בחלל תוכן שעדיין מתקיים איכשהו מחוץ ליקום של הבלוג הנוכחי; לא הצלחתי לעבוד היום למרות שהקצתי לי דברים קלים שאפשר לעשות מתוך שינה.
המשבר האמוני תוקן באמצעות הסרט של הונג סאנג-סו, אורגזמה, הצעת חברות מביכה בפייסבוק, מקלחת חמה ואספרסו קצר. רשימת מרכיבים שהיא אקראית מדי בכדי להוות מתכון כלשהו אבל מה שניתן להכליל ממה היא שבמקרה של "משבר אמוני" ושאר ירקות פשוט צריך ללכת לעשות משהו אחר. כל דבר. "קנו לעצמכם מתנה לחג. מתנה, מתנה, מתנה לחג. גם אני אקבל מתנה לחג, בגבולות הסביר ולכן, מי אני שאזרוק אבנים על הים?" כתב המשורר המאגניב המודע לעצמו עד לכדי זרא. האם זה היה אוהד פישוף? אין לי כוח לבדוק. אני חושבת שאבוא עם ע' למשפחה שלו ואביא עימי את הספר של דוד פוגל כי אין לי כוח להישאר לבד בבית. היה לי כוח להישאר לבד אם היה לי סרט קוריאני מצחיק נוסף בקנה, אבל הבטחתי לעצמי לא לקחת יותר מהאוזן שני סרטים בבת אחת, כי הם פתוחים כל יום וזאת לא בעיה לטייל לשם. זאת לא בעיה לטייל באופן כללי.
מוטב להתלבש ולשתות עוד כוס של מים בטעמים כי אצל סבתא של ע' תמיד עושים הצגה מסביב זה שאני מוזגת לי בירה שחורה כי הם עושים "מסיבה וחצוצרה" כמעט מכל דבר ובסוף אני חוזרת עם פיפי צהוב מדי. בסוף ברור שבדקתי מי כתב את השיר, פסקול הילדות הנשכחת:
קראתי היום מיילים ישנים שלי והבטחתי לעצמי לא להתאמץ יותר לעולם בקשרים חברתיים. לא כולל משפחתי וחיות אחרות. על כל מילה לאקונית שכותבים לי אני משיבה הררים של שטויות חמודות שאין בהן כל צורך ממשי. אני עייפה מדי למרות שישנתי די צורכי דבר שגרם לי למשבר אמוני בחלל תוכן שעדיין מתקיים איכשהו מחוץ ליקום של הבלוג הנוכחי; לא הצלחתי לעבוד היום למרות שהקצתי לי דברים קלים שאפשר לעשות מתוך שינה.
המשבר האמוני תוקן באמצעות הסרט של הונג סאנג-סו, אורגזמה, הצעת חברות מביכה בפייסבוק, מקלחת חמה ואספרסו קצר. רשימת מרכיבים שהיא אקראית מדי בכדי להוות מתכון כלשהו אבל מה שניתן להכליל ממה היא שבמקרה של "משבר אמוני" ושאר ירקות פשוט צריך ללכת לעשות משהו אחר. כל דבר. "קנו לעצמכם מתנה לחג. מתנה, מתנה, מתנה לחג. גם אני אקבל מתנה לחג, בגבולות הסביר ולכן, מי אני שאזרוק אבנים על הים?" כתב המשורר המאגניב המודע לעצמו עד לכדי זרא. האם זה היה אוהד פישוף? אין לי כוח לבדוק. אני חושבת שאבוא עם ע' למשפחה שלו ואביא עימי את הספר של דוד פוגל כי אין לי כוח להישאר לבד בבית. היה לי כוח להישאר לבד אם היה לי סרט קוריאני מצחיק נוסף בקנה, אבל הבטחתי לעצמי לא לקחת יותר מהאוזן שני סרטים בבת אחת, כי הם פתוחים כל יום וזאת לא בעיה לטייל לשם. זאת לא בעיה לטייל באופן כללי.
מוטב להתלבש ולשתות עוד כוס של מים בטעמים כי אצל סבתא של ע' תמיד עושים הצגה מסביב זה שאני מוזגת לי בירה שחורה כי הם עושים "מסיבה וחצוצרה" כמעט מכל דבר ובסוף אני חוזרת עם פיפי צהוב מדי. בסוף ברור שבדקתי מי כתב את השיר, פסקול הילדות הנשכחת:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה