שלושה ימים של דפוסי שינה מופרעים עברו על כוחותינו. בלילה שבין חמישי לשישי, ישנתי טוב, למרות שהלכנו לישון מאוחר, אבל התעוררתי מוקדם מדי ממצהלות מצעד הגאווה. נשארתי במיטה עד אחת עשרה אבל כנראה שלא הספקתי הרבה שינה איכותית למן הרגע שהתחילו לנסות את הרמקולים בגן מאיר וקמתי לעוד בוקר הרוס של מצב זומבי מתקדם. חבל רק שהיה יום שישי ואיזה בזבוז של חופש.
יושבת מול המחשב ומנסה לעבוד וקצת מגלה שאני עובדת בצורה מטומטמת וכל האספרסו שבעולם שנערה אל הוושת שלי בקצב אחיד אין ביכולתו לסייע לי להרים תרומה אינטלגנטית לעבודה הזו, אז עזבתי את העינוי המתמשך הלז והתלבשנו ויצאנו לסידורים שעוד היה אפשר לעשות בשישי בצהריים דהיינו לקנות לחם ועוגה ולשאול סרט. אחר כך, השתלטה עלי תחושה של ייאוש זומבי ולא ידעתי מה לעשות בכל הזמן הנפלא הזה, אז הלכנו לאכול ואכלתי בייגל עם חמאה וקראתי את מוסף גלריה כמו בורגנית רצינית ושתיתי תה ירוק עם יסמין ופתאום הרגשתי בסדר, שהעולם שוב נסבל, בחסות הקפאין והפחמימות.
תחושת המיאוס העצמי שתקפה אותי מאז שכתבתי את הפוסט המאוס מיום רביעי, זה שהיה ממש "ממגירות חייו הוא מעלה גירות" ומי בכלל מרגיש כבר את ההרגשות הישנות והמעופשות הללו, הואילה בטובה לעזוב אותי לרגע וחזרנו דרך מרמורק הביתה ורפרשתי קצת, למרות שידעתי שאין בזה כל תוחלת ואז יצאנו להזדנגף כי החום כבר בוטל וירד הערב ורק טיילים וטיילות יחידות וכו' והרגשתי שאני מאוד רוצה להאמין שמישהו ספציפי חדל מלהתקיים והכל היה כלא היה ואני מטיילת לי בטיול נעים של ערב שישי. בתשע חזרנו והעברנו ערב מיותר למול הטלוויזיה. שמחתי מאוד ללכת לישון. ישנתי טוב.
יושבת מול המחשב ומנסה לעבוד וקצת מגלה שאני עובדת בצורה מטומטמת וכל האספרסו שבעולם שנערה אל הוושת שלי בקצב אחיד אין ביכולתו לסייע לי להרים תרומה אינטלגנטית לעבודה הזו, אז עזבתי את העינוי המתמשך הלז והתלבשנו ויצאנו לסידורים שעוד היה אפשר לעשות בשישי בצהריים דהיינו לקנות לחם ועוגה ולשאול סרט. אחר כך, השתלטה עלי תחושה של ייאוש זומבי ולא ידעתי מה לעשות בכל הזמן הנפלא הזה, אז הלכנו לאכול ואכלתי בייגל עם חמאה וקראתי את מוסף גלריה כמו בורגנית רצינית ושתיתי תה ירוק עם יסמין ופתאום הרגשתי בסדר, שהעולם שוב נסבל, בחסות הקפאין והפחמימות.
תחושת המיאוס העצמי שתקפה אותי מאז שכתבתי את הפוסט המאוס מיום רביעי, זה שהיה ממש "ממגירות חייו הוא מעלה גירות" ומי בכלל מרגיש כבר את ההרגשות הישנות והמעופשות הללו, הואילה בטובה לעזוב אותי לרגע וחזרנו דרך מרמורק הביתה ורפרשתי קצת, למרות שידעתי שאין בזה כל תוחלת ואז יצאנו להזדנגף כי החום כבר בוטל וירד הערב ורק טיילים וטיילות יחידות וכו' והרגשתי שאני מאוד רוצה להאמין שמישהו ספציפי חדל מלהתקיים והכל היה כלא היה ואני מטיילת לי בטיול נעים של ערב שישי. בתשע חזרנו והעברנו ערב מיותר למול הטלוויזיה. שמחתי מאוד ללכת לישון. ישנתי טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה