מצב של תקיעוּת. זה כמו בשיר של יונה וולך שלמדתי בעל-פה בגיל 15: "מרגיש שעובר איזו דרך ובכלל לא זז, רק נדמה/ הכל אותו דבר בערך. הכל רק מצב מדומה". המשקל יורד בהתמדה, אבל חוץ מזה שום דבר לא קורה ואני רוצה שיבטיחו לי בסוף הכאב - חופש, אבל רק אני יכולה להבטיח את זה לעצמי. זה ממש בהישג יד, רק למי יש כח לקום.
נפגשתי עם חברה אתמול ולא הייתי אליה כל כך נחמדה. יש מכרה שלישית שלא מתנהגת אליה יפה והיא אפילו לא מבינה את זה וכשאני מסבירה לה שוב ושוב ושוב (כי נושא הזה כל הזמן שב עולה), היא חושבת שיש לי משהו נגד האישה הזאת שמעולם לא הייתה לי אינטראקציה איתה מלבד כמה תגובות הדדיות בבלוג הקודם שלי.
יש להם שם סוג של ביצה בישרא, כולל מין ותככים ולך תסביר לה, שהאנשים האלו לא מעניינים אותך. את היית באה, כותבת פוסט ומחכה לאינטראקציה מסוג שונה לגמרי ולא מאויימת מאיזו חנה שכותבת את 'מחוזות הפיטנגו' או משהו. לא ידעתי בכלל שיש שם קהילה של אנשים מבוגרים ממש, עד שדיברתי עם החברה הזאת. חשבתי שזה רק ילדים ו-מאגניבים שמכירים את יריב חבוט.
אז בקיצור, מרוב רגשות אשם (כי גם ירדתי על הרעיונות שלה לתיזה ולא הייתי מאוד אמפתית באופן כללי), הזמנתי אותה לראות איתנו את הסרט בסינמטק וכך סידרתי לעצמי אינטראקציה חברתית של חמש שעות רצוף, שהיא קצת מעל לכוחותי. אחר כך, הקפצנו אותה הביתה ונסענו ל-'טוני וספה' לקנות פיצה, כי איכשהו שוב לא אכלתי כל היום, חוץ מחביתה בצהרים וקפה וניל בבית הקפה איתה. הפרוסה הענקית הזאת של הפיצה הטרייה והפריכה הייתה "שובר צום" מצויין. אחר כך שתיתי תועפות של בירה שחורה כדי להשלים עוד קלוריות וסגרנו את היום מול 'הסמויה'.
פ' ביקש שאני אביא לו אינטראקציות עם אנשים אחרים. אז הנה, בשבילך. התאמצנו. אה, וגם צלצלתי לאחותי ודיברתי איתה במשך חצי שעה. המדליות בדרך.
נפגשתי עם חברה אתמול ולא הייתי אליה כל כך נחמדה. יש מכרה שלישית שלא מתנהגת אליה יפה והיא אפילו לא מבינה את זה וכשאני מסבירה לה שוב ושוב ושוב (כי נושא הזה כל הזמן שב עולה), היא חושבת שיש לי משהו נגד האישה הזאת שמעולם לא הייתה לי אינטראקציה איתה מלבד כמה תגובות הדדיות בבלוג הקודם שלי.
יש להם שם סוג של ביצה בישרא, כולל מין ותככים ולך תסביר לה, שהאנשים האלו לא מעניינים אותך. את היית באה, כותבת פוסט ומחכה לאינטראקציה מסוג שונה לגמרי ולא מאויימת מאיזו חנה שכותבת את 'מחוזות הפיטנגו' או משהו. לא ידעתי בכלל שיש שם קהילה של אנשים מבוגרים ממש, עד שדיברתי עם החברה הזאת. חשבתי שזה רק ילדים ו-מאגניבים שמכירים את יריב חבוט.
אז בקיצור, מרוב רגשות אשם (כי גם ירדתי על הרעיונות שלה לתיזה ולא הייתי מאוד אמפתית באופן כללי), הזמנתי אותה לראות איתנו את הסרט בסינמטק וכך סידרתי לעצמי אינטראקציה חברתית של חמש שעות רצוף, שהיא קצת מעל לכוחותי. אחר כך, הקפצנו אותה הביתה ונסענו ל-'טוני וספה' לקנות פיצה, כי איכשהו שוב לא אכלתי כל היום, חוץ מחביתה בצהרים וקפה וניל בבית הקפה איתה. הפרוסה הענקית הזאת של הפיצה הטרייה והפריכה הייתה "שובר צום" מצויין. אחר כך שתיתי תועפות של בירה שחורה כדי להשלים עוד קלוריות וסגרנו את היום מול 'הסמויה'.
פ' ביקש שאני אביא לו אינטראקציות עם אנשים אחרים. אז הנה, בשבילך. התאמצנו. אה, וגם צלצלתי לאחותי ודיברתי איתה במשך חצי שעה. המדליות בדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה