קיבלתי בעיטה בתחת מאיזו שיחת טלפון לא נעימה ויצאתי להוציא את המרץ בחדר הכושר. עד אז שמעתי שמונים ושמונה אפ-אם והסתכלתי במאות שרטוטים ומשהתייאשתי מכל השרטטת הזו, התיישבתי על הספה הכתומה עם המחשב על הברכיים וצפיתי בסמויה באמצעות אוזניות, אבל אז שיחת הטלפון הזו זרקה אותי מהבית ופתאום, הפלא ופלא, אני לא כל כך חולה - אבל ליתר ביטחון אני עוברת לשגרת המון אספרסו ואפס מוצרי חלב. מה שלא מועיל לפחות לא מזיק.
'אספרסו בעמידה' זה מגניב לזמן מה, לפחות עד שאתחיל לקנא באנשים שיכולים לשתות קפוצ'ינו. אנשים שהגוף שלהם לא עובר למצב אי סבילות ללקטוז כל כמה חודשים, בדומה למעלית בבניין הזה שלפעמים לא מתחשק לה לבוא, הגוף שלי אומר "ואם ביום שלישי לא בא לי לעכל לקטוז?" ממש כמו בפרסומת הישנה לאינטרנט.
אני לא יודעת מה לעשות עם הבלוג הזה. שתי אפשרויות: או לסגור אותו או להתנהג כאילו רק אני פה. נניח שרק אני פה מ-ע-כ-ש-י-ו.
'אספרסו בעמידה' זה מגניב לזמן מה, לפחות עד שאתחיל לקנא באנשים שיכולים לשתות קפוצ'ינו. אנשים שהגוף שלהם לא עובר למצב אי סבילות ללקטוז כל כמה חודשים, בדומה למעלית בבניין הזה שלפעמים לא מתחשק לה לבוא, הגוף שלי אומר "ואם ביום שלישי לא בא לי לעכל לקטוז?" ממש כמו בפרסומת הישנה לאינטרנט.
אני לא יודעת מה לעשות עם הבלוג הזה. שתי אפשרויות: או לסגור אותו או להתנהג כאילו רק אני פה. נניח שרק אני פה מ-ע-כ-ש-י-ו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה