הילדה עידן

כמעט הצלחתי להרוס עוד שבת עם ג' בלשבת בבית כל היום, אבל אז ג' הציע טיול "ארוך" והוא בדרך כלל לא מציע שום דבר, אז זה היה מאוד מפתה, למרות שכל השרירים עוד כאבו לי מאימון הצהריים המוקדם שלי.

ירדנו בבוגרשוב בואכה הים והדרמנו בטיילת במקום להצפין עד לנמל ולחזור דרך דיזנגוף, כמו שאנחנו בדרך כלל עושים. היה זה שינוי מרענן לראות את כל המשפחות הגדולות צולות בשר במנגלים מעשנים, במקום לראות את כל הערסים שמטיילים בנמל במיטב המחלצות שלהם ואת 'הסוכה הלבנה', מסעדה שמופיעה ברומן שרק אני קראתי, כי אבא שלי כתב אותו והוא מעולם לא התפרסם.

הגיבורה של הספר, מיכל, סועדת בסוכה הלבנה את ליבה בעוגת גבינה וקפה, ולא היה לי לב לומר לאבא שהסוכה הלבנה היא מסעדת דגים ומי בכלל מזמין קפה ועוגה במסעדת דגים? אולי רק גיבורות של רומן של אדם שכבר חמש עשרה שנה לא דרכה כף רגלו במסעדה והוא מכיר את האיזור רק מאימוני הריצה שלו.

לזכר מיכל מהספר של אבא, אני לפעמים אומרת בארומה ששמי הוא מיכל. מיכל או עידן. אני הילדה עידן, לפעמים. זה כמו הילדה רובין הוד, רק לא. למי אני כותבת? אף אחד לא קורא פה, אבל עדיף להיות מישהו שכותב לעצמו בלי קהל, מאשר מישהו עם קהל ובלי עצמו, כך קראתי היום בטיים-אאוט באספרסו בר אשר ברחוב הרצל, שם נחנו מהטיול . איבדתי את עצמי בישרא מרוב הדברים שאסור לי לכתוב. גם כאן זה קצת פנאופטיקון שפרוץ לכל הרוחות. רוחות שעושות דווקא, אבל למי זה איכפת.