יום כזה, חסר שליטה. כמו אנורקסית שמתנפלת על חבילת גלידה של שני ליטר, קופסה שלמה של עוגיות חמאה ובקבוק משפחתי של קולה, אני מדברת ומדברת ומדברת, עם מי שרק מעז להתקשר. שטויות, בעיקר ורכילות, המון רכילות ואחר כך, אני אומרת לי"ל שאמרתי דברים שלא הייתי צריכה לאוזניים זרות, רק כי הן נראו סימפטיות לרגע וי"ל אומר שהספרן בספריית בית הספר שלהם היה אומר ש- "אם אתה אומר שאני חרא, אז לי יש חרא באוזניים, אבל לך יש חרא בפה" וזה מקרין עליךְ, את יודעת ואני אומרת לו, אתה יודע מה פירוש חוסר שליטה? אתה כאילו אומר לי (בואו ונזרום עם מטאפורת הפרעת האכילה לרגע), תקיאי, אבל תקיאי שושנים ואף אחד הרי לא מקיא שושנים, אפילו לא בן אדם שמאוד שולט על עצמו בדרך כלל, במיוחד לא בן אדם שמאוד שולט על עצמו בדרך כלל. אז פעם בחודשיים יש לי את הלפסוסים האלו, את ההתרסקויות הקטנות האלו על עוברי אורח אקראיים. קורה. ממשיכים הלאה. הלאה, הלאה, הלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה