ממש כפי שהאיסור לאונן דוחף תלמידי ישיבה לקיום מצוות הפרו ורבו, הניסיונות הנואשים שלי להפסיק להיות בלוגרית, דוחפים אותי אל תוך זרועות התכנים המקצועיים שאני אמורה לכתוב. התחלתי להפיק תכנים כל כך מהר, שאני כבר יכולה לעשות הסבה להיות קוף תוכן בחברת קידום אתרים, למכור ארבע מאות מילה בעשרים שקל, במקום בזוג עיניים סקרניות ואמביוולנציה נצחית.
לרדת במשקל בשביל שהספרית שלי תאמר בחיבה "רזית" ואז תוסיף: "ואני אומרת בלב: זונה!" והציפורניים ברגליים שצבועות באדום בפעם הראשונה, לטיול למכולת, לטיול בשכונה, לטיול לתיבת הדואר. ימים לבנים, ימים לבנים, הרדיו מכוון על שמונים ושמונה והכלים בכיור עושים את עצמם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה