המפגש עם בנות הדוד דלדל לי מאוד את מאגרי כוחות הנפש. כל כך הרבה אַ־נחמדות ללא כל סיבה נראית לעין. זה כאילו שהן ואחותי דוברות איזו שפה שלא שגורה על פי ואני נותרת עם אבא שלי, מחוץ לגדר.
אבא שלי כל הזמן חילק לנו הוראות ואז צעק על אמא שלי אם משהו לא התבצע לשביעות רצונו. אחרי ההלויה, הוא ביקש ממני לקרוא לאמא שלי ולאחותי ולצעוד ישר בשביל, כי לשם הוא מביא את האוטו. אחותי ואמא שלי די צפצפו עלי כשאמרתי להם את זה והלכו אחרי כל קרובי המשפחה ולי נמאס לומר "אבל אבא אמר.." כאילו אני ילדה בת ארבע, במיוחד שאיזה חוצפן אחד אמר לי: "אני מכיר את אבא שלך ומה שהוא אומר צריך לעשות" ויצאנו מבית הקברות 300 מטר ממקום המפגש שהוא קבע ואמא שלי שוב חטפה גערות. למי איכפת.
אחותי גם אמרה לי, כשחיפשנו את המצבה של סבא, שהיא לא יכולה שהוא מתייחס אלינו כאילו אנחנו שוב ילדות והלכנו בכוונה לאט, מלחיצות את אמא שלי, כי לא אנחנו נחטוף את מצב הרוח שלו אחר כך. האמת, בפעם הראשונה בחיים שלי זה לא הזיז לי שהוא כועס ורוטן. אבל עדיין הזדהיתי איתו באיזו אחוות מנודים מוזרה. חשתי אליו קרבה. הרגשתי את המבוכה שלו וכשהוא אמר לי שהפטפוטים של דודה שלי משגעים אותו, שמחתי שהיה לו למי להגיד את זה, למרות שאני התחבקתי עם כל הקרובים בלי בעיות מיוחדות, והתנחמדתי לבנות הדוד בכל תעצומות הנפש האפשריות, רק שעכשיו אני מרוקן ושקט, כמו מישהו שהעביר אחר צהריים בלשפשף את הבולבול שלו במשך שעות בתור עונש עצמי.
אבא שלי כל הזמן חילק לנו הוראות ואז צעק על אמא שלי אם משהו לא התבצע לשביעות רצונו. אחרי ההלויה, הוא ביקש ממני לקרוא לאמא שלי ולאחותי ולצעוד ישר בשביל, כי לשם הוא מביא את האוטו. אחותי ואמא שלי די צפצפו עלי כשאמרתי להם את זה והלכו אחרי כל קרובי המשפחה ולי נמאס לומר "אבל אבא אמר.." כאילו אני ילדה בת ארבע, במיוחד שאיזה חוצפן אחד אמר לי: "אני מכיר את אבא שלך ומה שהוא אומר צריך לעשות" ויצאנו מבית הקברות 300 מטר ממקום המפגש שהוא קבע ואמא שלי שוב חטפה גערות. למי איכפת.
אחותי גם אמרה לי, כשחיפשנו את המצבה של סבא, שהיא לא יכולה שהוא מתייחס אלינו כאילו אנחנו שוב ילדות והלכנו בכוונה לאט, מלחיצות את אמא שלי, כי לא אנחנו נחטוף את מצב הרוח שלו אחר כך. האמת, בפעם הראשונה בחיים שלי זה לא הזיז לי שהוא כועס ורוטן. אבל עדיין הזדהיתי איתו באיזו אחוות מנודים מוזרה. חשתי אליו קרבה. הרגשתי את המבוכה שלו וכשהוא אמר לי שהפטפוטים של דודה שלי משגעים אותו, שמחתי שהיה לו למי להגיד את זה, למרות שאני התחבקתי עם כל הקרובים בלי בעיות מיוחדות, והתנחמדתי לבנות הדוד בכל תעצומות הנפש האפשריות, רק שעכשיו אני מרוקן ושקט, כמו מישהו שהעביר אחר צהריים בלשפשף את הבולבול שלו במשך שעות בתור עונש עצמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה