נטשנו את הישיבה על הבר במסעדה בנווה צדק והתחלנו לגוון. אתמול נסענו ליד חרוצים, יושבים בחדר פנימי רועש של מסעדה אלגנטית יחסית. לא הייתה אפשרות לדבר בגלל הרעש. ישבו לידנו ארבע נשים צעירות בשיחה סוערת על ילדים ועבודה ונסיעות ליוון. עכשיו אני יודעת הכל על ארגון מסיבות יום הולדת בג'ימבורי אשר בקניון פתח תקווה, למרות שמעולם לא הייתי בפתח תקווה ואני לא בטוחה שהיא קיימת באמת. ג' לא יכול להרשות לעצמו להאמין שפ"ת לא קיימת כי הוא עובד שם. כשהן יצאו להפסקות סיגריות יכולנו פתאום לשמוע את עצמנו חושבים. אני הייתי משועשעת, ג' סבל. האוכל היה מצויין. גם השירות.
בשלב מסוים, ג' הדגים לי שאם הוא ידבר דרך האף כמו הבנות האלו, אני אוכל לשמוע אותו דרך מסך הרעש שהן מייצרות וקצת נשפכתי מצחוק על השולחן. היה זה סיום טוב לשבוע שקט מדי. זו גם הייתה 'ארוחת האושר' השבועית שלי אז אכלתי המבורגר ביין, לחם עם חמאה וחלקתי עם ג' שני (!) קינוחים, גיוון מעניין אחרי כל הכריכים עם הפסטרמה; טבעולי האדממה; הלחם המטוגן בבלילת ביצה, ומרק העוף עם הקרוטונים שאכלתי השבוע - ארוחה קטנה כל שלוש שעות כמו ילדה טובה - ולכן ניצחתי את בלוטת התריסים המאובקים הזו וירדתי איזה 800 גרם.
זהו.
בשלב מסוים, ג' הדגים לי שאם הוא ידבר דרך האף כמו הבנות האלו, אני אוכל לשמוע אותו דרך מסך הרעש שהן מייצרות וקצת נשפכתי מצחוק על השולחן. היה זה סיום טוב לשבוע שקט מדי. זו גם הייתה 'ארוחת האושר' השבועית שלי אז אכלתי המבורגר ביין, לחם עם חמאה וחלקתי עם ג' שני (!) קינוחים, גיוון מעניין אחרי כל הכריכים עם הפסטרמה; טבעולי האדממה; הלחם המטוגן בבלילת ביצה, ומרק העוף עם הקרוטונים שאכלתי השבוע - ארוחה קטנה כל שלוש שעות כמו ילדה טובה - ולכן ניצחתי את בלוטת התריסים המאובקים הזו וירדתי איזה 800 גרם.
זהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה