סוזן מתחילה

החלטתי להיות אדם יעיל. לא דחיין. הדחיינות דבקה בי מג', כאחת מאותן תכונות שהופכות בני זוג לדומים זה לזה עם השנים. לפני זה, תחת השלטון הפטריארכלי היעיל, ביצעתי כל דבר מיד בכדי לא לחטוף צעקות ו- "אכזבה אבהית" :). עכשיו כל טלפון לרשויות הוא פרוייקט וסיבה לחששות נוירוטיים.

את ההחלטה שלי חיזקה קינאה באיזו סוזן אחת, דמות מספר של חניף קוריישי, שהיא רעיה מאוד יעילה שמנהלת את חייה וחיי בעלה ביד מאוד רמה, עם כל מיני טכנאים שיוצאים מהבית ונכנסים אליו, בית נקי, אוכל טעים, תשלומים בזמן, איסוף והבאה מניקוי יבש וילדים מסודרים ומרוצים. הספר הוא מונולוג נטישה של הבעל המפונק את סוזן, אבל זה ממש מחוץ לעניננו :). בית מטונף ומבולגן וחובות של אלפים לרשויות כמו של שיר נוסצקי ממחוברות, לא מוסיפים כבוד ומפסיקים להיות חינניים בערך בגיל 22.

אז במקום ללכת לחדר הכושר, הלכתי לבנק לאחזר כמה טפסים ומשלא הצלחתי לשלוח פקס לחברת הביטוח, יצאתי לשלוח אותו מחנות צילום מסמכים וכשהשליחה שוב נחלה כישלון, סרקתי את כל הדפים למחשב; ניסיתי ללא הצלחה לאחד אותם לקובץ PDF (אני גרועה בדברים האלו. סוזן מתחילה שכמוני), ושלחתי לסוכנת הביטוח המסכנה, מייל של חמישה מגה עם הקבצים הסרוקים. בדרך לחנות צילום המסמכים גם אספתי ניקוי יבש! כמו שאומרים, המשאית עם המדליות בדרך. נראה לי שזו התחלה טובה :).