statcounter

יום שלישי, 14 ביוני 2011

לרמת גן ובחזרה

יום מעצבן. יצאתי מהבית בשלוש וחצי. נסעתי לפ' ואז היו לי שעתיים להעביר עד הנסיעה לרמת גן. ישבתי בקפה האורגני על אספרסו קצר ומאפין עם ה-אנה קארנינה. כל כך שקעתי בקריאה ששכחתי כמעט שאני ישובה על ציר דיזינגוף-ז'בוטינסקי בואכה קפה מיכל. הספר הגיע לקטע מרתק במיוחד בו היחסים בין אנה וורונסקי מתדרדרים סופית. מה אני אעשה כשאנה תזרוק את עצמה מתחת לגלגלי הרכבת והספר ייגמר? לקנות את החדש של צרויה שליו? אבא אומר שצרויה שליו היא "קריאה קלה" בעוד שאני ואחותי נותרנו חסרות נשימה מ- 'חיי אהבה', אולי בגלל הגוון הבדס"מי שלו. האריה הזה והיערה הזאתי.

צ' טען שרזיתי. אמרתי לו שאני לא מצליחה לרדת מה-61 והוא שאל בשביל מה ושאני אפסיק עם השטויות האלו שבגיל 22 שקלתי 54 קילו. כולם עולים אחרי גיל 30 וגם הוא לא מצליח לרדת במשקל ואם אני כל כך רוצה לרדת, שאני אתחיל מלטפל בבלוטת התריס וזה כנראה יעזור, למרות שאני עדיין סאב-קלינית בכל העסק הזה, כלומר ללא סימפטומים. הכי מצחיק שהוא אמר שמה שיכול לעזור לבלוטה העצלה זה "קצת פעילות גופנית". חבל שלא שאלתי אותו על להתחיל להתאמן שעתיים ביום במקום שעה. אני אשאל כבר את האנדוקרינולוג. מוזר שכולם אומרים לי שרזיתי חוץ מהמשקל. האובססיה לחדר הכושר ניכרת.

הולכת להטעין שירים בנגן לאימון של מחר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה