בשבת בצהריים, אני ננעלת מחוץ לבית שלי. ג' מסיע אותי לקנות קפה. עוצר לי בחזית הבית ונוסע למשפחה שלו. כשאני מגיעה לדלת הכניסה, אני מגלה שאין לי מפתחות. תופסת מונית מבוגרשוב. "רחוב הגר"א בחולון, מכיר?" והנהג מכיר, וגם לא לוקח לי מחיר מוגזם, יחסית לתעריף 2.
הרחובות של דרום תל אביב ריקים. כל החנויות נעולות על סוגר ובריח מלבד הקיוסקים. הגר"א היה הרחוב של החבר הראשון שלי. הרשו לי להתראות איתו רק בסופי שבוע ואני זוכרת את הנסיעות הנעימות לבית שלו בשישי בצהרים. לקחת קו 88 משכונת עוני לשכונת עוד יותר עוני. "זו לא שכונת פאר, זו כן שכונה של עוני ואין בה אנשים כמוך וכמוני".
בשנים שעברו השכונה הזאת התדרדרה עוד קצת בסולם הסוציו-אקונומי וכבונוס לא מפתיע, היא גם התחרדה. טוב שלא זרקו על המונית אבנים. למכולת בשכונה קוראים 'מכולת המזל והברכה על שם החייל שמעון ז"ל'. החייל שמעון כבר לא ימכור לך כלום בשבת ואם חושבים על זה, גם לא בשאר ימות השבוע. יש המון שלטים שצועקים עליך לשמור על השבת. אמא שלי אומרת שהשלטים האלו אלימים, אבל אני לא יודעת איך פוליגל צהוב יכול להיות אלים, אם בכלל. רק אנשים יכולים להיות אלימים.
אני יורדת ברחוב הגר"א ועולה בחדר המדרגות המלוכלך. בבית של סבתא של ג', שמחים לראות אותי במידה סבירה וחותכים לי פרוסה של קיש פטריות מהסופר-מרקט. סבתא של ג' כבר לא מסוגלת לבשל. אנחנו משוחחים עם האח הקטן של ג' על חתולו של שרדינגר שהוא גם חי וגם מת, קצת כמו השכונה הזאת, ביום שבת ובימים האחרים שעוד יבואו. אפילו המשפחה של גילי כבר עברה מפה. הוא התקשר פעם לבית של ההורים שלי כשהייתי בת 22. אבא שלי כמעט ערף לי את הראש ואמא שלי שאלה "מה האפס הזה רצה ממני". השף שלנו בחצי חינם הכין לנו "מטעמים".
הרחובות של דרום תל אביב ריקים. כל החנויות נעולות על סוגר ובריח מלבד הקיוסקים. הגר"א היה הרחוב של החבר הראשון שלי. הרשו לי להתראות איתו רק בסופי שבוע ואני זוכרת את הנסיעות הנעימות לבית שלו בשישי בצהרים. לקחת קו 88 משכונת עוני לשכונת עוד יותר עוני. "זו לא שכונת פאר, זו כן שכונה של עוני ואין בה אנשים כמוך וכמוני".
בשנים שעברו השכונה הזאת התדרדרה עוד קצת בסולם הסוציו-אקונומי וכבונוס לא מפתיע, היא גם התחרדה. טוב שלא זרקו על המונית אבנים. למכולת בשכונה קוראים 'מכולת המזל והברכה על שם החייל שמעון ז"ל'. החייל שמעון כבר לא ימכור לך כלום בשבת ואם חושבים על זה, גם לא בשאר ימות השבוע. יש המון שלטים שצועקים עליך לשמור על השבת. אמא שלי אומרת שהשלטים האלו אלימים, אבל אני לא יודעת איך פוליגל צהוב יכול להיות אלים, אם בכלל. רק אנשים יכולים להיות אלימים.
אני יורדת ברחוב הגר"א ועולה בחדר המדרגות המלוכלך. בבית של סבתא של ג', שמחים לראות אותי במידה סבירה וחותכים לי פרוסה של קיש פטריות מהסופר-מרקט. סבתא של ג' כבר לא מסוגלת לבשל. אנחנו משוחחים עם האח הקטן של ג' על חתולו של שרדינגר שהוא גם חי וגם מת, קצת כמו השכונה הזאת, ביום שבת ובימים האחרים שעוד יבואו. אפילו המשפחה של גילי כבר עברה מפה. הוא התקשר פעם לבית של ההורים שלי כשהייתי בת 22. אבא שלי כמעט ערף לי את הראש ואמא שלי שאלה "מה האפס הזה רצה ממני". השף שלנו בחצי חינם הכין לנו "מטעמים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה