statcounter

יום רביעי, 25 במאי 2011

לאורך השדרה שאין בה איש

פ' נזף בי אתמול בקשר למשהו: הוא טוען שלא התנהגתי בצורה נבונה בקשר לדבר מסוים. הנזיפה שלו העכירה את מצב הרוח שלי לשארית היום, כי פ' הוא דמות אב בשבילי, ואני לא מתביישת לכתוב את זה, כי גם אחותי אומרת שהפסיכולוגית שלה היא דמות אם בשבילה, כך שזה מעיד יותר על ההורים שלנו מאשר עלינו.

לרוע המזל, גם נתיב האנדורפינים והאדרנאלין לא היה פתוח בפני, כי הגעתי לתשישות שרירים בעקבות האימונים העצימים האחרונים והייתי מוכרחה לאפשר זמן מנוחה לבניה והתחדשות. להוסיף על המדווה, ג' חזר לאחר חצות. בחודשים האחרונים הוא לא מגיע הביתה לפני אחת עשרה בלילה.

אז השתדלתי לא לגלוש יותר מדי, אבל גם לא היה לי את השקט הנפשי הדרוש בכדי לקרוא. ראיתי איזו מלודרמה קומית מטופשת עם אודרי טוטו, לא משהו לכתוב עליו הביתה (אבל כן משהו לכתוב עליו בבלוג שאיש שאינו קורא. זה כמו טיול לאורך השדרה שאין בה איש. בשדרות בתל אביב תמיד יש אנשים, אפילו שאני וג' מטיילים באמצע הלילה, כשהוא מואיל בטובו לשוב מהעבודה).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה