statcounter

יום שני, 9 במאי 2011

תקופת החסד

ההרגשה המופלאה הזאת, של ערב חג או שישי בדמדומים. אחרי סקס ואחרי מקלחת, ללבוש בגדים נקיים ולהתנגב במגבת חדשה מהארון. אני נזכרת בשורה "אפזם פזמון בנאלי לעצמי בלבד" כי כרגע אין לבלוג הזה קוראים, ואני לא יודעת אם אטרח להזמין לפה מישהו, למרות שאני לא נועלת את הבלוג ולא חוסמת אותו לגוגל.

יש לי תקופה של חסד לפני שמישהו יתחיל להטריד אותי, אם בכלל הוא יטרח לחפש אותי מחוץ לישרא. אני מקווה מאוד שהוא לא יטרח. אני מקווה ששנינו למדנו את הלקח מהאובססיה הוירטואלית שהתרחשה ביננו. מה שבטוח, אני לא משאירה לינקים בישרא יותר, כי הוא ממש שורץ שם וכל בלוג שפתחתי בפלטפורמה החביבה ההיא, נתגלה מיד. אפשר לחשוב שאין לו עסק לנהל ורעיה וילדים ותחביבים והורים וחברים וקפוצ'ינו לשתות בקפה האדום וסרטים לקחת באוזן ובריכה לשחות בה ונסיעות למזרח ירושלים וטיולי עסקים ללונדון. כנראה מספיקים הרבה כשישנים ארבע שעות בלילה.

אני לעומת זאת, ישנה תשע שעות בלילה ואם משהו או מישהו טורדים את שנתי, אני הופכת לזומבי לא חביב עם חשק מתמיד לבכות. ביום טוב אני יוצאת מהמיטה בעשר וחצי והולכת לרכוש את כוס הקפוצ'ינו של הבוקר, מקווה שלא יהיו יותר מדי נודניקים בקפה. בזמן האחרון, לכבוד הקיץ שהגיע, אני גם נועלת סנדלים פתוחים ומשוויצה עם הבהונות המושלמות שלי והלק הורוד, רק שהסנדלים לא יציבים לי ואני צריכה להשמר שלא למעוד, כי לכל דבר יש מחיר. גם לבלוג הזה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה