statcounter

יום שישי, 27 במאי 2011

עֵלְבּוֹנים

העברתי גם פה פוסט לטיוטא. גם רוחות רפאים לא צריכות לקרוא שחבר של אחותי גורם לי להרגיש אפס ומה שיותר גרוע, לוקח לי חצי שנה לשים לב שהוא באמת מתנהג אלי לא בסדר.

מרוב ילדותיות, התחלתי לבכות. זה מרענן לבכות, אני כמעט אף פעם לא בוכה וכשאני כן, אני מרגישה שזה כמו המערכון של החמישיה שהסמל רמי הויברגר, רוצה להזמין לטירון דב נבון שבוכה כי חברה שלו עזבה אותו, חובש. עכשיו כולם ביחד להגיד: "זונה. יהיו גם אחרות". בדיוק אתמול, אני וג', אמרנו שצריך להרחיב את מעגל הקללות בבלוג בישרא, כי זה לא יפה להגביל אוצר מילים של אנשים. מה זה פה, שיחדש של אורוול? אז היום הוספתי בטעות "זורמת" לכלבה, זונה ומכוערת :).

כשג' ראה אותי בוכה, הוא שאל אותי אם אכלתי היום בטעות יותר מדי "עֵלְבּוֹנים" וזה הצחיק אותי נורא, כי תוך כדי שדמעתי אכלתי חביתת עין בתוך שתי פרוסות לחם. הוא אמר שבשביל החבר של אחותי, אני נייר העטיפה שמגיע עם אחותי: "זה לא שאת אפס בשבילו. את פשוט לא קיימת". אז שאלתי אותו אם גם אחותי היא נייר העטיפה שלי בשבילו והוא אמר שכשהיא מדברת, הוא מחכה בנימוס שהיא תגמור לבלבל לו את המוח.

ג' באמת תמיד היה אדיש אל אחותי. הוא חושב שהיא סוג של חתול. גם ש' ובעל האבוס הם סוגים של חתולים ורואים רק את עצמם. זה מזכיר לי שג' אומר שהחתולים בבניין שלנו חושבים שהיאריס שלנו היא 'מחמם חתולים'. אתמול כשרצינו לנסוע למסעדה, ג' אמר לחתול שישב לנו על מכסה המנוע: "מצטער חתולי. אנחנו לוקחים לך את מחמם החתולים". LOL.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה