פ' אמר שהבלוג הוא הנשמה מלאכותית לקשר שלי ושל בעל האבוס, שהבלוג הוא הזמנה תמידית ושאני אהיה חייבת לוותר עליו, אם אני רוצה להתפתח נפשית מהמקום המשפיל והמקטין שלי איתו.
דווקא בימים האחרונים, אני מרגישה כאילו הכניסות של בעל האבוס לבלוג לא מזיזות לי. זה לא מפריע לי אם פוסט ספציפי לא מעורר בו עניין, אבל אולי באמת תשומת הלב הוירטואלית היא כמו צרי על פצעים וכשלא כואב, יש הרגשה של חופש וכוח.
היום כתבתי משהו שלא עניין אותו וזה עשה לי טוב שהוא כמעט לא נכנס. כתבתי על גיבורות של רומנים ישנים ועל ההתאבדויות שלהן ומישהי כתבה לי "לפחות הן ידעו מתי למות" וזה עשה לי הרגשה, כאילו היא רואה לתוך המחיקות, הנעילות וההעברה לטיוטות שמתרחשות חדשות לבקרים בבלוג, ולועגת לי שאני לא מסוגלת להרפות.
פ' אומר לי: תשיגי לקוחות אחרים וקשרים אחרים ואז תעופי לדרכך. בינתיים נראה לי שאני עוד זקוקה לסיפורים שאני מספרת לעצמי.
דווקא בימים האחרונים, אני מרגישה כאילו הכניסות של בעל האבוס לבלוג לא מזיזות לי. זה לא מפריע לי אם פוסט ספציפי לא מעורר בו עניין, אבל אולי באמת תשומת הלב הוירטואלית היא כמו צרי על פצעים וכשלא כואב, יש הרגשה של חופש וכוח.
היום כתבתי משהו שלא עניין אותו וזה עשה לי טוב שהוא כמעט לא נכנס. כתבתי על גיבורות של רומנים ישנים ועל ההתאבדויות שלהן ומישהי כתבה לי "לפחות הן ידעו מתי למות" וזה עשה לי הרגשה, כאילו היא רואה לתוך המחיקות, הנעילות וההעברה לטיוטות שמתרחשות חדשות לבקרים בבלוג, ולועגת לי שאני לא מסוגלת להרפות.
פ' אומר לי: תשיגי לקוחות אחרים וקשרים אחרים ואז תעופי לדרכך. בינתיים נראה לי שאני עוד זקוקה לסיפורים שאני מספרת לעצמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה