statcounter

יום חמישי, 26 במאי 2011

הרחק מההמון הסואן

קמתי מדוכדכת, עם הרגשה שכל מה שאני עושה הוא פארשי ושאין לי מספיק כבוד עצמי. הצלחתי לשקוע בעבודה, אבל קטעתי אותה לטובת אימון שאמור היה לסדר לי את הראש. ראיתי במכון את 'שיר אשיר בגשם' ו- Sexy dirty money, סדרה קצת מפגרת עם נייט מ-'עמוק באדמה'.

כשיצאתי בבוקר לקפה בפנים נפוחות משינה וחולצה שלבשתי הפוך (כישרון מולד לחוסר תפקוד בוקרי. טוב שלא יצאתי בתחתונים וחזיה), פגשתי את ש', שוב. היא קראה לי בעליזות והלכנו ביחד עד פתח הסנטר, כשאני שואלת את עצמי, מה אני עושה ולמה אני מתיידדת איתה שוב. הדבר לא שיפר לי את מצב הרוח.

מה שכן שיפר לי את מצב הרוח, היא המקלחת לאחר האימון והפדיקור עם המניקורסטית העדינה להפליא: חששתי ממנו כי לפני יומיים גזזתי את ציפורני הרגליים עד הבשר באיזה פרץ של חוסר סבלנות לעצמי. היא אומנם הצליחה לפצוע אותי קצת, אבל משגמרנו את החלק הכואב והיא התחילה למרוח את הלאק הורוד, הרגשתי שלווה מופלאה שיורדת עלי, כאילו שאני יכולה להירדם שם, על הכורסא הענקית, מתחת לניאונים, לצד כל האמריקאיות הצעירות שצובעות את הציפורניים באדום לוהט. הריונית אחת, באמת נרדמה, הגוף הגדול שלה עולה ויורד עם תנודות העיסוי של הכורסא. פינוקים מוזרים של נשים. לתת למישהו זר לגעת לך ברגליים ובכפות הידיים. אחר כך, כשמאבטח בסנטר אמר לי "שלום לך" והכניס אותי בלי לבדוק לי את התיק, נזכרתי שעוד לא אכלתי היום, אז בבית הכנתי חביתת עין משני ביצים שיצאה ללא פגם ופתחתי בקבוק של בירה שחורה ואת 'ארבע אחרי הצהריים'. יש לי מצב רוח מושלם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה