פרסמתי אתמול פוסט בבלוג בישרא. מאוד "החלטי" מצידי. ג' אומר שזה כמו: "אל תאכיל אותי בקש. אל תאכיל אותי בקש. מה יש לך לתת? קש? טוב תביא". בעל האבוס חזר בהתלהבות להעמיס בו תבן ומילא מים בשוקת. ג' אומר שלמרות שלבעל האבוס לא איכפת ממני הוא אוהב להשפיע עלי באופן הזה. בואו נאמר כולם ביחד בש' שורקת: להוא לא אכפת ממני. יש לו רק קש. הידידות הזאת היא כמו הקוטג' במקררים של המכולת שליד גינת השוטר, פג תוקפה לפני המון זמן, אבל מישהו מתעצל להחזיר סחורה ליצרן ומשחק בשאריות, כמו ילד שצובע את הקיר הלבן בשוקולד למריחה.
אם תזרמי עם החיבה הוירטואלית הזאת, היא תספק לך אשליה שהיא שמחת עניים. אין בינכם קשר יותר. זהו.
אם תזרמי עם החיבה הוירטואלית הזאת, היא תספק לך אשליה שהיא שמחת עניים. אין בינכם קשר יותר. זהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה