לקחתי יום לסידורים. כל הטפסים שאני צריכה לשלוח לרשויות גורמים לי לתחושה של אי נוחות מתמדת, כמו ילד שלא הכין שיעורי בית בפעם המיליון. על הדרך גם הכנתי את הטקסט למעצב של האתר. אני לא מבינה מדוע דחיתי את זה במשך זמן רב כל כך, הרי אפשר לשנות את הטקסט עוד מאה פעמים.
אני לא אוהבת את הפקיד של הרו"ח שלי. הוא מדבר אלי כאילו הוא בעצמו נציג הרשויות ולא פקיד של הנציג שלי מול הרשויות. אני חושבת שמה שיותר מפריע לי, הם לא תסביכי הגדלות של ילד בן 20 שעובד במשרד הנהלת חשבונות בדרום העיר, אלא שאינני יודעת להעמיד את הילד הזה במקומו. ירשתי מההורים שלי פחד קפקאי מלבלרים:
אבא שלי תמיד אומר שכשהוא הולך למשרדים ממשלתיים, לבנקים או לבתי חולים הוא תמיד יודע שהם יטעו איזה אלף פעם במה שהוא מבקש. כשהלכתי להוציא תעודת זהות במקום אחת שאבדה, הפקידה התעקשה שאין לי תיק במשרד הפנים בתל אביב, כי "גרתי בבת ים" (היא לא האמינה לי שמעולם לא גרתי שם) ושאי אפשר להוציא לי תעודת זהות במקום, כי "צריך להזמין את התיק שלי מבת ים" - ואני חשבתי שהכל ממוחשב היום ושאני כבר רשומה במשרד הפנים כתושבת תל אביב במשך איזה שש שנים לפחות . בסוף שילמתי על משלוח תעודת זהות בדואר, שכמובן אף פעם לא הגיעה ונאלצתי לסור לשם בשנית אחרי שלושה חודשים. משרד הפנים זה מקום מלחיץ.
כל הטפסים מוכנים במסדרה. עוד שעה אדרים ברגל כמו איזה יוזף ק' אומלל במיוחד ואחר כך אקנה לי בתור פיצוי, כריך עם רוסטביף במקום המפונפן של הסנדביצ'ים, כמו היה הבייגלה עם המלח שהיו קונים לי מהמוכר עם העגלה בקופת החולים 'אשל' אחרי בדיקות דם.
אני לא אוהבת את הפקיד של הרו"ח שלי. הוא מדבר אלי כאילו הוא בעצמו נציג הרשויות ולא פקיד של הנציג שלי מול הרשויות. אני חושבת שמה שיותר מפריע לי, הם לא תסביכי הגדלות של ילד בן 20 שעובד במשרד הנהלת חשבונות בדרום העיר, אלא שאינני יודעת להעמיד את הילד הזה במקומו. ירשתי מההורים שלי פחד קפקאי מלבלרים:
אבא שלי תמיד אומר שכשהוא הולך למשרדים ממשלתיים, לבנקים או לבתי חולים הוא תמיד יודע שהם יטעו איזה אלף פעם במה שהוא מבקש. כשהלכתי להוציא תעודת זהות במקום אחת שאבדה, הפקידה התעקשה שאין לי תיק במשרד הפנים בתל אביב, כי "גרתי בבת ים" (היא לא האמינה לי שמעולם לא גרתי שם) ושאי אפשר להוציא לי תעודת זהות במקום, כי "צריך להזמין את התיק שלי מבת ים" - ואני חשבתי שהכל ממוחשב היום ושאני כבר רשומה במשרד הפנים כתושבת תל אביב במשך איזה שש שנים לפחות . בסוף שילמתי על משלוח תעודת זהות בדואר, שכמובן אף פעם לא הגיעה ונאלצתי לסור לשם בשנית אחרי שלושה חודשים. משרד הפנים זה מקום מלחיץ.
כל הטפסים מוכנים במסדרה. עוד שעה אדרים ברגל כמו איזה יוזף ק' אומלל במיוחד ואחר כך אקנה לי בתור פיצוי, כריך עם רוסטביף במקום המפונפן של הסנדביצ'ים, כמו היה הבייגלה עם המלח שהיו קונים לי מהמוכר עם העגלה בקופת החולים 'אשל' אחרי בדיקות דם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה