כשאבא שלי יוצא לטייל עם הכלב, הילדים של השכונה שואלים אותו אם זה הכלב החום או הכלב השחור. הכלב החום הוא הכלב שלו, שובב ובלתי מזיק. אוכל רק ספות וחפצי נוי (הוא אכל לאמא שלי כמעט את כל המזכרות שהביאה מחו"ל. כולל שתי כבשים מעץ. אמא שלי כבר שנתיים אומרת: "הבית נראה כמו מעברה". עכשיו הם קנו בית חדש. אולי הם יקנו גם רהיטים חדשים על הדרך). הכלב השחור הוא הכלבה של אחותי שהיא מאוד תוקפנית וקצת מפחידה. צריך תמיד להגיד לאנשים לא ללטף אותה כי היא נושכת.
אבא שלי מאוד אוהב לדבר עם הילדים של השכונה. הוא אומר שיש להם "שפה יפה" כמו שהייתה לי כשהייתי בת ארבע ואבא שלי היה מספר לאנשים שאני יודעת בעל פה את התנ"ך ולא ידעתי בעל פה את "התנ"ך" רק את הקסטה 'מאיר שליו מספר לילדים סיפורי תורה'. עד היום כשיש לי מצב רוח טוב אני מדקלמת: "מה זאת עשית?! אמר אלוהים לחווה. הנחש אמר לי, אמרה חוה ופרצה בבכי. כי עשית זאת, ארור אתה מכל חיות השדה. כל חייך תזחל על האדמה ותאכל עפר. אתה והאדם תהיו אויבים. הוא ישופך ראש, ואתה תשופנו עקב. כשופך ישפנו אמר הנחש. מה אמרת? אמר אלוהים. סתם. מן בדיחה כזו של נחשים. אבל לאלוהים לא היה מצב רוח לבדיחות של נחשים". בזה מסתכם הידע שלי בתורה. שלאלוהים אין מצב רוח לבדיחות של נחשים. בכיתה י"א רבתי עם המורה לתנ"ך שהנחש בסיפור בראשית אומר לאלוהים "כשופך ישפנו". נו באמת, מאיפה לי לדעת שמאיר שליו עובד על ילדים קטנים.
אז הילד עם "השפה היפה" (טוב, להורים שלו היה כנראה שכל להרחיק אותו משטויות שמאיר שליו מקליט על קלטות) שאבא שלי מדבר איתו, אם הוא בא לגינת יום הכיפורים עם הכלב החום ולא הכלב השחור (אני חושבת ששני הכלבים הם בלבול מוח: גם זה שאוכל ספות וכבשים מעץ וגם זו שתוקפת כל מה שזז שהוא לא מהמשפחה) אמר לאבא שלי: "האם יש לך מושג עד כמה בית ספר משעמם?" ובתור מנהל בית ספר בגימלאות זה מאוד הצחיק את אבא שלי והוא סיפר את זה בארוחת הערב של יום שישי. נראה לי שהוא רוצה נכדים ועד שזה יקרה הוא ימשיך לספר לנו חוכמות של ילדים שהוא פוגש בגינה הציבורית וזה בסדר גמור.
אבא שלי מאוד אוהב לדבר עם הילדים של השכונה. הוא אומר שיש להם "שפה יפה" כמו שהייתה לי כשהייתי בת ארבע ואבא שלי היה מספר לאנשים שאני יודעת בעל פה את התנ"ך ולא ידעתי בעל פה את "התנ"ך" רק את הקסטה 'מאיר שליו מספר לילדים סיפורי תורה'. עד היום כשיש לי מצב רוח טוב אני מדקלמת: "מה זאת עשית?! אמר אלוהים לחווה. הנחש אמר לי, אמרה חוה ופרצה בבכי. כי עשית זאת, ארור אתה מכל חיות השדה. כל חייך תזחל על האדמה ותאכל עפר. אתה והאדם תהיו אויבים. הוא ישופך ראש, ואתה תשופנו עקב. כשופך ישפנו אמר הנחש. מה אמרת? אמר אלוהים. סתם. מן בדיחה כזו של נחשים. אבל לאלוהים לא היה מצב רוח לבדיחות של נחשים". בזה מסתכם הידע שלי בתורה. שלאלוהים אין מצב רוח לבדיחות של נחשים. בכיתה י"א רבתי עם המורה לתנ"ך שהנחש בסיפור בראשית אומר לאלוהים "כשופך ישפנו". נו באמת, מאיפה לי לדעת שמאיר שליו עובד על ילדים קטנים.
אז הילד עם "השפה היפה" (טוב, להורים שלו היה כנראה שכל להרחיק אותו משטויות שמאיר שליו מקליט על קלטות) שאבא שלי מדבר איתו, אם הוא בא לגינת יום הכיפורים עם הכלב החום ולא הכלב השחור (אני חושבת ששני הכלבים הם בלבול מוח: גם זה שאוכל ספות וכבשים מעץ וגם זו שתוקפת כל מה שזז שהוא לא מהמשפחה) אמר לאבא שלי: "האם יש לך מושג עד כמה בית ספר משעמם?" ובתור מנהל בית ספר בגימלאות זה מאוד הצחיק את אבא שלי והוא סיפר את זה בארוחת הערב של יום שישי. נראה לי שהוא רוצה נכדים ועד שזה יקרה הוא ימשיך לספר לנו חוכמות של ילדים שהוא פוגש בגינה הציבורית וזה בסדר גמור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה