מכונת הכביסה כל הזמן פועלת ואז לסירוגין המייבש. יש לנו יותר מדי בגדים, יותר מדי מצעים, יותר מדי מגבות ויותר מדי לבנים וכל זה על ארונות קטנים מדי מתוצרת שוודית. השיטה בנויה על ערימת הכביסה שמתגוררת בין המיטה לבין הקיר בחדר השינה ועכשיו שערימת הכביסה הולכת וקטנה, נגמר המקום בארונות. פעם הייתה לי חברה שבעלה קנה לעצמו דירה של חמישה חדרים ליד פארק מנחם בגין ולא היה להם מה לשים בדירה והיא הייתה מהדהדת. לא היו להם אפילו תמונות אז הם תלו גובלנים ישנים שהם לקחו מאמא שלה ואני אמרתי "באמת?" במקום להגיד מכוער והחברה נעלבה בגלל שלא היה לה חוש לאירוניה וכל זה בגלל שלא היה לה חוש לאירוניה וגם בגלל שהאח הבכור שלה היה אומר לה שהיא מטומטמת ואני הסכמתי איתו בסתר, למרות שמעולם לא פגשתי אותו. אתה לא יכול להסכים לאנשים שאף פעם לא פגשת. זה לא מנומס. אחרי שנולד לה תינוק היא הפסיקה להחזיר לי טלפונים ואני לא הבנתי למה כי חשבתי שההרגשה שלי שהיא קצת מטומטמת היא הרגשה סודית. אני צדיק נסתר. יש שיטה כזו שאומרת לזרוק בכל יום שבעה דברים מהבית, אבל זה לא כולל אנשים, ידידים, מכרים ואת קרוביו וידידיו של השפן. מעניין מתי ימאס לי לשחק בלכבס ולייבש. למעשה, אני חייבת תודה לכלבה הקטנה שהעירה אותי בתשע באמצעות נביחות, אחרת הייתי נשארת במיטה עד אחת עשרה וחצי. בגלל שהקיצותי בתשע הספקתי לבקר בחדר הכושר ובסופרמרקט, לטגן שניצלים להעמיד שתי מכונות וסיבוב מייבש אחד ולשכב. עכשיו אין לי תכלית לקיום חוץ מלאכול שוקולד ולקרוא ב- 'משהו קרה' של ג'וזף הלר, שמתאר ייאוש בורגני. ההרגשה שלי לא דומה לייאוש בורגני אלא לנירוונה דבר שהוא משעמם באותה מידה כמו ייאוש בורגני ויש גם את קופסת הממתקים שג' קיבל לחג, אבל אני שמן מדי אז אכלתי רק בפלה אחת. כל יום אני אוכל משם דבר אחד וזה לא אשמתי שזה נגמר. 'אורנה ואלה' נתנו לנו במתנה עוגת דבש. חוסר אחריות שכזה, אני אומר לכם. אני משמין רק מלשמוע את התוכנית של אולגה רז. בפעם הבאה שמישהי תרצה להיות חברה שלי אני אפנים את הרגשות שלי יותר חזק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה