סנוב, באזוּר כבר היית?

זה כנראה היום הבינלאומי של "בואו ונבלבל לבינקי במוח". על הלקוחות הבטחתי לעצמי לא לכתוב, כי זה לא חכם במיוחד. אבל אפילו השכנה, שנוהגת להוציא המון דברים ישנים מתוך הבית שלה ולהניח אותם בחדר המדרגות, שאלה אותי אם התיק הישן המונח בחדר המדרגות הוא שלי כי "הוא לא שלה" ואז תוך כדי שבראש שלי יש אימג' של שלושה ילדים בבגדי ספורט צבעוניים תוצרת עזה מזמרים ביוניסון: "אני יודע ואת יודעת בחפץ חשוד אסור לגעת". ואז ילדה שמנה: "וגם לא להתקרב", היא אמרה שהיא תשאל איש אחד שנמצא בתוך הבית שלה (ככה היא אמרה. "אני אשאל איש שנמצא בתוך הבית שלי"), אם הוא הוציא דברים מתוך הבית, כאילו שאנחנו לא יודעים שהבית שלה מלא בג'אנק והיא מוציאה כל יום דברים לחדר המדרגות (סליחה, לא היא. "איש" שנמצא בתוך הבית שלה), אז למה לבלבל את המוח כשאת מוציאה "חפצים חשודים" מתוך הבית שלך פעמיים ביום ואת בעצמך חפץ חשוד. הגיברת עם הבגד ים האדום, תתרחקי מהשובר גלים.

אחר כך קיבלתי סמס על זה שחברת הביטוח שלנו מנסה לחדש לנו את הביטוח על האוטו שלנו שכבר נגרט, והייתי צריכה לדבר עם המוקדן שניסה בכל זאת לשכנע אותי לחדש ביטוח חובה + ביטוח צד ג' על אוטו שלא קיים יותר (אז תחדשי את הביטוח ותקפיאי! למה אין לכם אוטו? אתם מתכננים לרכוש בעתיד אוטו?) וכל זה תוך כדי שיש לי ארבעה תאריכי יעד בשלושה ימים ומשום מה אני נוטה לקום בזמן האחרון בשתים עשרה ולהרגיש כאילו המוח שלי עשוי מגושים של צמר גפן רפואי, צמר סלעים וצמר שפנים. נא לא להאכיל את החיות בשטח הפארק. נא לא לגעת בסחורה. פנייתכם חשובה לנו. אנא המתינו ותענו לפי התור. זמני ההמתנה במוקד ארוכים מן הרגיל. תודה על ההמתנה. סליחה על הסבלנות.