גמר 'כוכב נולד' נפוח כמו גופה טבועה מושתק במיוט על המרקע. סוג של לא להיות לבד מול סוג של מדורת השבט. אני יודעת שאבא צופה בתוכנית עכשיו ושואלת את עצמי מתי הוא נעשה זקן כמו סבתא שמחכה בציפייה לרגע בו הזמר בעל הפיאה הבלונדינית והקמטים העמוקים שמנחה את תוכנית הבידור בערוץ הרוסי יזמר סוף סוף. זה לא נגמר עד שהאיש עם הפיאה לא שר. עד שצביקה הדר לא מספר אלף בדיחות תפלות. בסוף כל משפט יושבת גברת עם שמלת פאייטים.
מפגן של טעם רע זה היה. איש אינו באמת יכול להתעניין בזה, אפילו לא אני, עם החיבה האינסופית לתוכניות טראש: 'טובעים בחפצים', 'התמכרות' ועכשיו רבותי, מן היוצרים שניצלו את הנרקומנים בהתמכרות, באה סדרה חדשה: 'שמנים' על שמנים שצריכים דיאטה. את יודעת מי אוהבת את הערוץ הזה ומשלם עליו מחיר פרימיום? דודה בינה שקוראת רק רם אורן ומבשלת כמו-אוכל עם כמו-יונז וכמו-סוכר כי יש לה לבלב פגוע. לשכנה יש כלבלב פגוע. פ' אומר שחווית החיים הבסיסית היא סבל.
אני בורח מן הסבל ומחליף אותו בשקט. עבדתי; יצאתי אל הסנטר לקנות קפה; יצאתי שוב אל חדר הכושר להרוס את הגב על ההליכון ולצפות ב- 'התמכרות'; בתום האימון קניתי כריך של הודו מוקפץ ואכלתי אותו בדממה. בשולחן הסמוך אלי מילא איש מחברת בכתב יד צפוף ואיזה אמריקאי מנומס קם וביקש עוד קטשופ.
זה קצת המוני לאכול באמצע הקניון, מול טויס אר אס ובאג שמפרסמים אוזניות לצעירים בשם קנדי סקאל ולשמוע את הפרסומות שמתנגנות בלופ, אבל זו מנת החלבון הטובה ביותר שאני יכולה להשיג לאחר אימון בלי לבשל ומי רוצה לבשל אחרי ששילם לעוזרת לנקות את המטבח. אפילו לא הבאתי את הכריך הביתה בשביל לא להפיל חתיכות של הודו על הריצפה ולא לזרוק את העטיפה המשומנת בפח של המטבח.
אתמול, אחרי כמה שנים של טיפול, גיליתי לפ' שאני אכלנית סלקטיבית בעלת פוביה ממיונז והוא אמר שאין טעם להיכנס לזה והסכמתי איתו. אני אכלנית סלקטיבית מגיל אפס. מספר המאכלים שמגעילים אותי גדול ממספר המאכלים שאני מוכנה לאכול ואם האיש שהיה לפני בתור היה מבקש מיונז בתוך הכריך, הייתי מסתלקת מחשש סכין המריחה המלוכלך בלבן הביצים המגעיל הזה.
אבל האיש לא הזמין כריך עם מיונז אלא המון ירקות ושלושה סוגים של מוקפץ. מן שוחר בריאות כזה. גבר צעיר ונקי עם זקן והאמריקאי המנומס שלא עקף אותי בתור למרות שהמוכר פנה אליו ראשון והאיש הממלא את המחברת שלו בכתב בשפה זרה והפרסומות של הסנטר. טוב לאכול אחרי אימון. זה סוגר לנו את הפינה בצורה הרמטית. עכשיו נשאר רק להתקלח ולבצע אקרובטיקה בלסגור את הרוכסן האחורי של השמלה ואז שארית היום משתרעת לפנינו נקיה וריקה ושוקטת. הסלון מואר באור יפה. הספה מזמינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה