אתמול ביקשתי מג' לקלף לי אשכולית. ג' נאנח קצת ואמר "אם אני מקלף, אני גם אוכל" ואני אמרתי לו שגם ככה התכוונתי להציע לו חצי וג' התיישב בזהירות על הספה וקילף את האשכולית במן פרפקציוניזם איטי כזה, שהוא הגישה שלו לכל הדבר ואחר כך הוא אכל את החצי שלו באיטיות מהורהרת כזו ואני לא הצלחתי לגמור את החצי שלי, יותר מדי סיבים מרים לפעם אחת, אז הותרתי רבע בצלחת. כל הערב ג' לטש עיניים עגומות לפלחים שנשארו ואמר שזה עצוב לו לראות אשכולית מתייבשת כי זה כמו מים חמים שמתקררים. כשהייתי ילדה חשבתי שהדבר הכי עצוב בעולם זה מים חמים שמתקררים שזה בשפה של ילדים אנשים שמפסיקים לאהוב אותך לאט לאט. אין הרבה קשר לפירות הדר. זה מצחיק שמישהו זוכר בשבילך את כל זכרונות הילדות שלך ואז שולף אותם ממגירות כמו קוסם במסיבת אין יום הולדת. כל יום אצלנו הוא מסיבת אין יום הולדת ומסיבת תה של כובען לא מטורף במיוחד. סולידי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה