אני מרגישה טוב יותר אחרי שאתמול הגענו לנקודת השיא שממש נכנסתי למיטה עד שג' בא הביתה מרוב כאבים ובחילות וכשהוא בא מדדנו חום והיה לי 38.7. לא היה לי חום מאז הילדות. זה מבלבל. הרגשתי כמו המפקד של החייל שבוכה במערכון של החמישיה שרוצה להזמין לו אמבולנס, כי כשהייתי ילדה אמרו לי שהכליות שלי בסכנת הדבקה משלפוחית השתן ובלמה-נט היה כתוב שחום וכאבי גב במהלך דלקת בשלפוחית זה סימן לא טוב בקשר לכליות. אבל מה שהיה הכי מבלבל היה שהחום גרם לי להרגיש מעולה, אחרי שחצי שעה קודם לכן זחלתי למיטה כמו הפצוע האנגלי או משהו והתחלתי לפטפט בעליצות מה, עד שג' אמר שכדאי שלא נלך לישון מאוחר, אם אני רוצה שהוא יעשה בשבילי לפני שייסע לעבודה שירותים קטנים מחר, כמו להביא לי קפה, להפקיד צ'קים ולהסיע אותי למרפאה.
כל הלילה רעדתי מתחת לשמיכה, אבל קמתי במצב טוב. הכאבים ירדו לרמה שניתן להתעלם ממנה והחום היה רק 37. הרגשתי אסירת תודה לגוף שלי על כך שהוא מוכן לזמן חום בשביל להילחם, במקום שנרוץ לקחת אנטיביוטיקה ולעמוד בתורים משביזים ולהשתין לתוך קופסאות פלסטיק ולדפוק על הדלת של חדר האחיות כדי שמישהו יצעק לך מפנים "לא להיכנס!". החולים הם הבעיה הגדולה של מערכת הבריאות. האמת, שאמא שלי אלופה בלהוציא מקופת חולים מה שצריך, אבל להפעיל אותה, זה להסגיר שאני חולה ולקבל שלושה טלפונים דאוגים ביום כאילו אני לפחות אריק שרון בחדרו אשר בבית החולים ואתה יודע שאני מעדיפה להיות בגין או לכל הפחות אריק איינשטיין. אז מילא, נעבור את היום המשעמם הזה ונצפה לבאות בעיניים מבהיקות, נקווה שלא מחום.
כל הלילה רעדתי מתחת לשמיכה, אבל קמתי במצב טוב. הכאבים ירדו לרמה שניתן להתעלם ממנה והחום היה רק 37. הרגשתי אסירת תודה לגוף שלי על כך שהוא מוכן לזמן חום בשביל להילחם, במקום שנרוץ לקחת אנטיביוטיקה ולעמוד בתורים משביזים ולהשתין לתוך קופסאות פלסטיק ולדפוק על הדלת של חדר האחיות כדי שמישהו יצעק לך מפנים "לא להיכנס!". החולים הם הבעיה הגדולה של מערכת הבריאות. האמת, שאמא שלי אלופה בלהוציא מקופת חולים מה שצריך, אבל להפעיל אותה, זה להסגיר שאני חולה ולקבל שלושה טלפונים דאוגים ביום כאילו אני לפחות אריק שרון בחדרו אשר בבית החולים ואתה יודע שאני מעדיפה להיות בגין או לכל הפחות אריק איינשטיין. אז מילא, נעבור את היום המשעמם הזה ונצפה לבאות בעיניים מבהיקות, נקווה שלא מחום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה