נוסעים במונית לכתובת מוכרת אבל לא ידועה ואז מסתבר שהיא ליד הבית. מול הלונדון מיניסטור, איפה שדוד פ' קנה לי משולש של פיצה בגיל 7 כששתי בנות הדוד החליטו בזו אחר זו שהן הולכות לחברות ולא מעניין אותן שאלי באה לישון ואלי שהייתה מאוד חצופה עם מבוגרים שלא היו כל כך קשוחים כמו אבא, אמרה "אז שדוד פ' ייקח אותי לקנות פיצה" ודודה ו' אמרה שזה "רעיון מצויין. ממש רעיון מצויין" וכל זה במבטא סלובקי רהוט וכשדוד פ' חזר מהעבודה שלו בתור עורך דין כושל, הוא הניח את תיק העור המהוה על השטיח באופן צייתני ביותר, יישר קלות את העניבה, החליק על ההלוואה ועל החיסכון ונסע איתי לתל אביב, ללונדון מיניסטור, שאז עוד לא היה כתובת מוכרת ובזבוז של מונית. אחרי הפיצה הסתכלנו בחלון ראווה על שפן משוקולד, אבל זה היה באמת כבר מוגזם אפילו לאחיינית חצופה, אז רק דמיינתי שאני מכרסמת לשפן חלק מהאוזן ושאלתי את דוד פ' באופן תמים ביותר באילו נסיבות קונים שפנים משוקולד והוא אמר שבנסיבות של מסיבות, רק שהוא לא היה שנון כל כך במציאות, רק עייף וסלובקי עם עניבה מקומטת והלוואה וחיסכון וזיקט עור חום וריח של מקטרת ותקליטי ג'אז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה