יום שישי 06 ינואר 12 18:12

יום שישי זהו יום המנוחה הרשמי שלי עוד מהתיכון. עוד באירופה הייתי סקפטית וחרא של בן אדם, רק שהשכן היה עוד יותר חרא של בן אדם והחל לדפוק בפטיש בשמונה חמישים וחמש לפנות בוקר, גורם לי לקום ולדשדש לעבר הקניון בחיפוש אחר כוס קפה במחיר מופקע. בגללו התחלתי לשתות לאטה מקיאטו. ככה הוא דרדר אותי. הייתי שם וחשבתי שאני מדי עייפה בכדי להיות שנונה, אבל שקפה חזק יעשה אותי נחמדה מדי. אתה מבין, הייתי צריכה את הטריפטופן שמשתחרר כאשר מחממים את החלב בכדי לאזן את העליצות הכלבית שנגרמת על ידי כוס קפה חזק וטוב. היום, למשל, ששתיתי קפה עם ג' בקפה מיכל, המצאתי לו על המקום מחזמר בהפקת גיורא גודיק שמוצג בתיאטרון המטאטרון שנקרא על שם מנקה השטיחים המיכני בעל גלגלות הפלסטיק שעושה הכל מלבד לנקות לך את השטיח והוא פטנט מטומטם עם חני ליבנה בתפקיד שלווה ברטי וזה הוא שאמור להצחיק אותי ולא אני אותו וכל זה עשה לי הקפה ולכן, הייתי זקוקה ללאטה מקיאטו שיקהה מעט את החושים הערים שלי, חושים ערים המבקשים בעדינות כאפה. מבקשים בעדינות כוס מיץ פטל ושתטאטא את הסלון.