בזמן האחרון אני לא מקבלת שום משוב מ-ההם. לא גערות ולא תשבוחות ולא קצת "הערות טכניות" בבקשה, שתתקני את הסדר בדוח עד מחר אם את יכולה. זה קצת עושה הרגשה של לעבוד עם רוחות רפאים ששולחים עבודה במייל והמחאות בדואר. אני מרגישה כמו אריאל זילבר שמקבל למצפור שהוא גר בו מכתבים של מעריצים עם המחאות בפנים והוא שולח להם בתמורה דיסקים שלו באריזת קרטון. לפעמים הדיסקים מכילים את השירים היפים שכתב פעם ולפעמים את שירי העידוד למרטין כהנא שהוא כותב לאחרונה, תלוי מה הלקוח מבקש, או כמו עמיר לב, שגם גר על איזו גבעה בגליל, דונמים מכל שכן, כמו בספר של אסימוב על הכוכב שאנשים גרים בו ספונים באחוזות של אלפי דונמים וכל החיים שלהם פוגשים את השכנים רק מבעד למסכי וידאו בתקשורת אלחוטית. רק מדי פעם הוא נוסע לתל אביב עם הג'ינס המקומט שלו, הסניקרס, וחולצת טריקו שחורה שרחבה מספיק בשביל להסתיר כרס קטנה ושר את השירים שלו מול קהל ששותה בירות בתיאטרון תמונע ומניד את הראש לקצב המוזיקה. אנא סיימו את הזמנותכם, המטבח נסגר כי ההופעה מתחילה.
זאת העבודה שלהם. זאת העבודה שלי. בדידות לא רועשת מדי.
זאת העבודה שלהם. זאת העבודה שלי. בדידות לא רועשת מדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה