New You Old Me

חזרתי מפ'. הייתי צריכה לדווח על המהלך המפוקפק של השיבה לכתיבה, שהתקבל בספקנות המתבקשת. אין טעם לדבר על זה, אמרתי. ימים יגידו ("אך אבוי, ימים הגידו. ולימדני המכאוב") אם זה הולם את האני החדש, את ה-ניוּ יוּ - זה השם העילג שניתן לציפורניה שפתחו בקצה רחוב בזל - את הניוּ ספיק, את גבולות האני שמישהו שרטט סביבי בקריאון אדום ואמר, עד כאן.

"קרב הנה. חשבונך ערוך וגם חתום, למלך תשלמהו"
"למלך?"
"לפניו תובא בבת עיני"
"אהא! ואי! כי זאת הפעם כסיל נפל בידי חכם"

אלא שאני גם הכסיל וגם החכם, אבל יותר כסיל. כסיל בעל גבולות אני חדשים והוא נותן ביד רעהו מספריים לגזוז בהם.

פ' אמר שהלייט מוטיב של השבוע הוא קירבה גיאוגרפית. כולם עוברים לגור קרוב יותר לאַלי, זהו צו האופנה המתבקש: אחותי עברה לבוגרשוב; ש' הופכת להיות שכנה קרובה מאוד ומאמן הכושר יקבל חדר בדירתה, בתור הדמות הגברית בחיי ביתה. זה ממש ההיפך מן היללה הקבועה: "כולם נשא הרוח. כולם סחף האור. שירה חדשה את בוקר חייהם הרנינה". ש' וי"ל קיבלו שכנה שמאזינה כל הזמן לשמונים ושמונה אפ אם והיא צריכה הרבה שקט בבוקר. מאוד נחמדה. עם גבולות. שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן. אני יודע ואת יודעת, בחפץ חשוד אסור לגעת. וגם לא להתקרב.

* ציטוט ראשון מתוך השיר 'תני לו פרח' שכתבה לאה נאור. ציטוט שני מתוך המחזה 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' בתרגומו של נתן אלתרמן. ציטוט שני מתוך השיר 'לבדי' של חיים נחמן ביאליק.