אני חייבת להפסיק להילחץ בכל פעם שמשהו שאינו מוסבר קורה. להפסיק להתקשר לג' לעבודה ולתת לו למלמל את כישוף הקסם המרגיע "בוט, באג, בוט, באג". אני שונאת להיות היסטרית, מוטב להיות אטומה למחצה, כמו חולצה פתיינית. כמה מפתה הוא השקט הקר. לרחף מעל הדברים המוזרים כמו בחורה דתית שמלמלת "יש דברים נסתרים. לא נבין, לא נדע" ו- "כל עכבה לטובה", "מי שנולד הרוויח" או כל שטות מיסיונרית אחרת. האלוהים שלי הוא הפאסון, כל כך נחשק ולא מושג ואני לא אשיג אותו לעולמים, אם לא אפסיק להתרגש ולהתקשר בהיסטריה ל-ג', מפריעה לו ביום העבודה המפרך שלו. יש להסתפק בזה שיום העבודה שלי איננו מפרך. לסיים להדיח את הכלים בכיור, להעמיד מכונת כביסה ולראות סדרה לנשים או את הסרט של האל הרטלי ששאלתי מהאוזן וזהו. באמת, זהו. בבקשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה