אני רוצה לכתוב בלי להרגיש שהכתיבה היא מתן במשא ומתן של יחסי כוחות. נגמרה מערכת היחסים. נותרה הכוחניות כמו שובל דביק של אקסופלסמה שמותירה אחריה רוח רפאים תיאורטית בערוץ ההיסטוריה שצריך היה להקרא באמת ערוץ החייזרים ורוחות הרפאים. גם הבלוג הזה הוא ערוץ לרוחות רפאים ו(חי)זרים מן העבר.
אני חווה את המבט של מי ש(לא) קורא פה, בתור מבט דכאני וציני ומניפולטיבי, כמו הייתי משקיפה מתוך גלאי חום שרואה אנשים בתור נקודות כתומות וצהובות ואדומות, רק להיפך: גלאי קור שרואה גלידים של קרח בתוך המערכת המורכבת של הסתעפויות סינפטיות שתוצר הלוואי שלה נקרא נשמה בפי אלוהים וחיות אחרות.
כמו שאלתרמן כתב בפגישה ללא קץ: "תפילתי דבר איננה מבקשת. תפילתי אחת והיא אומרת:". אילו ידענו מה היא אומרת היינו יודעים מה עושים העצים ומה אומרות האיילות ולמה אנשים מחייכים. זה חשוב לדעת למה אנשים מחייכים.
אני חווה את המבט של מי ש(לא) קורא פה, בתור מבט דכאני וציני ומניפולטיבי, כמו הייתי משקיפה מתוך גלאי חום שרואה אנשים בתור נקודות כתומות וצהובות ואדומות, רק להיפך: גלאי קור שרואה גלידים של קרח בתוך המערכת המורכבת של הסתעפויות סינפטיות שתוצר הלוואי שלה נקרא נשמה בפי אלוהים וחיות אחרות.
כמו שאלתרמן כתב בפגישה ללא קץ: "תפילתי דבר איננה מבקשת. תפילתי אחת והיא אומרת:". אילו ידענו מה היא אומרת היינו יודעים מה עושים העצים ומה אומרות האיילות ולמה אנשים מחייכים. זה חשוב לדעת למה אנשים מחייכים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה