ונסכם את שבוע החוגים במילותיו של הזנבנם ירוחם:
"אני כל כך רוצה, אבל איני יכול" (הוראות קריאה: גו מתוח, אוזניים
בפלקס, ישבנים מעלה, עצמות ישיבה מתקרקעות לאדמה ועכשיו עם הנשיפה לזלוג עם המותניים
לתנוחת "כלב ווטאבר"). הייתי השבוע ביוגה, פילאטיס, פלדנקרייז ועיצוב
וגיליתי שאני אפילו לא יודעת לנשום. אני שוקלת לשלם למישהו עם ניוון שרירים שרק
יודע למצמץ לבוא איתי לחוגים, בכדי שאראה יותר טוב, כי אחרת *אני* על המשבצת של
"חיגר, פיסח, תוהה ובוהה". אני "עילג גופני". בכל התנועות שלי
יש שגיאות כתיב. אני לא מצליח אף "תנוחת כלב". אני אביא לשיעור כלב
שיעשה את תנוחות הכלב במקומי (דרוש גם "גיבור" ל- "תנוחת הגיבור
הראשונה" ו- "תנוחת הגיבור השניה"). אבל מה שכן, בהרפיה אני אלוף:
לעצום עיניים, לשאוף, לחשוב על כלום, לנשוף, להרגיש את המחשבות עוזבות לכם את
הגוף. אומרים עכשיו "תודה רבה". תודה רבה. תודה רבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה