שוכבת
הסבתא קטנה וחיוורת "מבלי להפריע את שלום הציבור". בחדר דולק הניאון,
האור האכזר ביותר מכל האורות. החושך רובץ בסבלנות מעבר לחלון. הכאב לא "עומד
בפתח". הוא כאן. משום מה, הם רק מחלקים אופטלגין, כאילו סבתא שוכבת במיטה
באמצע הסופרפארם, מוקפת בערימה של קופונים למגבונים לחים להסרת איפור. כבר מרגישים
יותר טוב. למטה, סוג של קניון. קניון העולב. עם מקדונלד'ס שמשווק צ'יפס וארוחות ילדים לאנשים בפיז'מות; בית קפה גנרי עם
קפה חלש, ודוכן פיצות מחיקוי גבינה, באמצע קניון שהוא חיקוי לחיים, שעדיין מצויים
בחוץ, מעבר למנהרה התת קרקעית שחצובה מתחת לכביש. עוברים במנהרה, מגיעים למכונית,
משלמים כופר חניה ונמלטים אל העיר שממתינה בסבלנות מעבר לחולון, אחותה השקטה
והמכוערת שמחביאה את בית החולים, שטומן בחובו את סבתא של גורי. לוחץ, לוחץ ולא
רוצה להחזיר.
* כותרת
וציטוט ראשון מתוך השיר "מבלי להפריע" מאת נתן אלתרמן.
* ציטוט שני מתוך "והכאב עומד בפתח" שכתבה חוה אלברשטיין.
* ציטוט שני מתוך "והכאב עומד בפתח" שכתבה חוה אלברשטיין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה