אמא, אמא, יש מפלצת בבריכה!

"גורי, את מוכרחה לחפש לך חיים" אמרתי לעצמי, כאשר אחותי העיפה בי עוד מבט נגעל בביקור הדו שבועי אצל ההורים ואמא שלי אמרה: "מה, נ' התקשרה אליך?" – שזה מזכיר את הסצינה מסיינפלד, בה ג'ורג' אומר לבחורה שהיא הרבה יותר שווה ממנו: I am leaving you. אז אחרי שראיתי שאני לא מתעניינת באף חוג, החלטתי לחפש את החיים שלי בחדר הכושר, אבל לא על האליפטי מול הטלוויזיה כמו תמיד. אני מתאמנת כבר חמש שנים ועוד אף אחד לא החליף אותי מילה שם. 

אז איכשהו מצאתי את עצמי בחוג עיצוב, אחרי שהימרתי לא נכון שבפלדנקרייז יהיו רק זקנים. אז, זה "להיפך, גוטה, להיפך". עשיתי חוג עיצוב עם זקנים (זקנים מעוצבים כמובן) ומחוג הפלדנקרייז שהיה שעה קודם לכן יצאו כל מיני בחורות עדינות וחמודות. בחוג העיצוב היה בסדר, חוץ מאשר כאשר המדריכה הראתה לי איך לעשות איזה תרגיל (אין לי בכלל קורדינציה. דמיינו את בולבול הקבולבול מנסה לעשות תרגילי עיצוב. שכולם צועדים ימינה, אני צועדת שמאלה. כשמרימים את יד שמאל, אני מרימה את רגל ימין. והשמחה רבה), אז פתאום היא אמרה "איפה הבחורה הנכה השניה שמתאמנת פה?". כיף גדול. אבל באמת היה לי כיף, כי זה היה כמו שיעור אצל י"ל, רק ללא תוספת תשלום ואני שמחה שהמדריכה לא ויתרה לי על תרגילים מסויימים.

אחר כך, הוספתי למנוי בחדר הכושר, מנוי לבריכה, והלכתי לביקור ב- 'סלון מרתה' לקנות בגד ים, כי כבר שבע שנים לא הייתי בים ובבריכה, מפאת דובוניותי היתרה. מרתה היקרה (תרתי משמע) התאימה לי בגד ים והבוקר חיש קל יצאתי לבריכה, אחרי "שליטפתי" את ג'ורג' בוש האב עם סכין גילוח. בבריכה גיליתי שאתה רושם את עצמך על הלוח ומחכה לתורך לשחות במשך חצי שעה. יש שם המון "סדרנים מטעם עצמם" שדואגים למחוק מהרשימה כל מי שנכנס למים. 

עכשיו, כמובן שהייתי מחזה עלוב למדי, כי אי אפשר ללבוש חזיה מתחת לבגד הים ובתמורה לזה שבגד הים מטשטש את הבטן שלי, יש לו מחשוף ענק, להנאת הזקנים השוחים (הבחורים בגיל 60 ומטה בכלל לא העיפו בי מבט, כי נראיתי כמו הגוש הוורוד הזה מתוכניות הילדים והנוער שהיה מגיש סרטים מצויירים, מרציפר, רק קירח בגלל כובע הים – למרציפר היו שיערות ורודות). אבל אני, מה 'כפת לי. שחיתי להנאתי. בהתחלה חשבתי שלא אצליח לשחות חצי שעה, כי כאמור לא שחיתי כבר שבע שנים. אבל מסתבר, שבניגוד ללרכוב על אופניים, תנועות שחייה באמת לא שוכחים. אחר כך, התקלחתי מקלחת נהדרת במלתחות, לבשתי שמלה קצרה מדי וייבשתי את השיער בפן. פתאום, לא מרציפר, אבל גם לא משהו הרבה יותר טוב. נניח שלומפי, מ- "שלוש, ארבע חמש וחצי". עליתי לדרגת שלומפי. הייתי נורא רעבה, אז הלכתי לבר נעלולי הפלא והזמנתי יוגורט עם כל מיני דברים וזה היה "טעים, החרא הזה" כמו שאמרו בחמישיה או משהו. אבל הכל טעים אחרי בריכה. גם החיים, היקום וכל השאר. להתראות ותודה על הדגים, לכל השחיינים הנחמדים. אבוא גם מחר.