עלילות השפן שועל

יש את הבימאי הפולני הזה וויצך האס שכל הסרטים שלו נראים כמו טריפ אחד ארוך ואולי זה מה שהם היו, אי שם בשנות השישים ובאחד מהם, 'כתב היד מסרגוסה' נדמה לי, הגיבורים אובדים במדבר, כמעט מתים מצמא ועובר שם רוכב על סוס שצועק להם "אל תשתו מים אחרי פירות" תוך שהוא ממשיך לרכוב בנונשאלנטיות. 

טוב, אבל לפחות הוא רכב על סוס ולא על גבסוס, כמו בשיר של גבי שושן - אך אם לא נצליח את עצמנו שם לשים לפחות נרכב על גבסוסים - גבסוסים זה כמובן התוצר של המשחק הזה שהיה לכולם כשהיינו קטנים עם אבקת הגבס והתבניות האדומות הגמישות, שאחרי שהיית שופך גבס ומים לתבנית ומחכה עשר דקות, היה יוצא לך מיקי מאוס בלי ראש, אותו היית צובע בצבעים עליזים ומניח בצד, עד שאמא שלך הייתה מניחה ששכחת ממנו ומשליכה אותו לפח. הגבסוסים האלו היו יוצאים די גבשושיים ולכן קשה להבין איך ליידי גודייבה מצאה את אושרה, עירומה, על גבסוס, לעת שחר.

כמעט גמרתי להיות עצובה בגלל פ' וחזרתי לישון בלילה. גורי אומר שיש ארכיטיפ כזה של אישה שעושה פיל מזבוב ומחפשת תשומת לב מתחת לשטיח וכנראה שהתאמתי לפ' לארכיטיפ. סוג של כל אורחותי הליז (אבל לא הדמיע) לא פחד טמיר ולא מיד ענקים, סתם מיד פרשנות באנאלית. לא "הבאנליות של הרוע". סתם, הבאנאליות של הבאנאליות. 

אולי באמת בשביל להכיר מישהו, אתה צריך לאהוב אותו. אתה צריך לאהוב אותו בשביל שהוא לא יראה לך באנאלי. וזה בשביל שהוא לא יראה לך באנאלי וכעור ופשוט והיסטרי. אני לא יודעת. כל האנשים בעולם, כעורים ופשוטים והיסטריים למישהו. הכל תלוי בנקודת המבט ואני חושבת שאני צריכה פחות קשרים שכוללים תשלום בעבור יחס אנושי. כי 

אולי אם אתה משלם בעבור כל זה אתה באמת סתם ואם הפסיכולוג שלך חושב שכל האנשים בחיים שלך חושבים שאתה סתם ואתה רק לא יודע את זה ושאסור להיות נחמד אליך, כי אתה תבין את זה לא נכון, אז הוא מגיע למסקנה הגיונית מבחינתו. כי מי שלא סתם, הוא לא שם, על הכורסא שלו, משלם בעבור תשומת לב. מי שלא סתם, פשוט מדבר עם מי שאוהב אותו ולכן מכיר אותו ולכן יודע שהוא לא "ארכיטיפ של אישה היסטרית" שאסור להיות נחמדים אליה. הטיפול הזה היה מפחיד כמו להיכנס לאולם מראות ולראות השתקפות מעוותת ואז לצאת מאולם המראות ולראות שההשתקפות המעוותת דבקה בך ואת עצמך השארת ליד עץ, פטל שמלתך וכו': אולי

"אִיבַּדְתִּי אֶת עַצְמִי לְיַד עֵץ
פֶּטֶל שִׁמְלָתִי הָיְתָה לְבָנָה מֵעָנָן
בְּיוֹם שֶׁמֶש גָּוַעְתִּי לְיַד עַצְמִי
בְּשֶׁקֶט קַלָּה מִנּוֹצָה בְּאוֹתָהּ
שָּעָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אֲנִי יוֹצֵאת
לְחַפֵּשׂ עַצְמִי זֹאת אַתְּ אֲנִי
אוֹמֶרֶת לִי בֵּאֵלֹהִים אֵיפֹה הָיִית.. "

ובטוח יש לקח ללמוד מכל זה. אני לא מצליח להביא את עצמי נכון. "בטח חסרות לי מילים" או שיש לי יותר מדי, מילים זולות, עלובות, מתחנפות. מילים שאי אפשר לאהוב אותן שמעידות על בעליהן שאיננו אהיב והכל מתוך נימוס. זה מזכיר לי סצינה מתוך הסדרה 'האגמים'. שמנהלת בית המלון מפטרת את הטבח ואומרת לו "חכה, עוד מעט צחנת האבטלה תדבק בך ואף אחד לא ירצה להעסיק אותך" כנראה צחנת הבדידות דבקה בי ועכשיו לא מאמינים לי שניתן לאהוב אותי. אל תהיה נחמד אלי, אני אבין את זה לא נכון.

עכשיו נתתי לגורי לקרוא את כל זה וגורי חיבק אותי ואמר "אז מה, בא איש אחד והרס את כל העולם?" ואני אמרתי "באמת אי אפשר לאהוב אותי?" וגורי אמר שהוא אוהב אותי ואני אמרתי "אז למה דעתו המקצועית של פ' היא שאי אפשר לאהוב אותי" וגורי אמר "הוא לא אמר שאי אפשר לאהוב אותך. בלבלת אותו מרוב שאת מדברת שטויות" ואני אמרתי "גורי, אני חושב שהפכתי לשפן או לשפן שועל בזמן שדיברתי איתך" וגורי אמר יש לי דברים לעשות בחדר עכשיו והשפן שועל יצטרך לחכות ואני אמרתי "טוב בסדר, השפן שועל יצטרך לחכות. אבל מה איתי?".

פרפרזה ראשונה מתוך השיר 'להשתטות לפעמים' מאת אילן גולדהירש.
פרפרזה שניה מתוך השיר 'ליידי גודייבה' שכתב אהוד מנור.
פרפרזה שלישית מתוך 'רק על עצמי' לרחל.
ציטוט מתוך השיר 'איבדתי את עצמי ליד עץ' של יונה וולך.
ציטוט מתוך 'לבן על לבן' מאת יוסף אל דרור.