בת
הדודה שהייתה פעם שותפה לדירה שלי התקשרה אלי. לקח לנו זמן רב לתפוס אחת את השניה,
בגלל שאני מסתובבת רוב הזמן בלי הטלפון הסלולארי שלי ולה יש שלושה ילדים,
כשהאחרונה בהם בת שלושה חודשים. לבסוף כשדיברנו, היא הזמינה אותי למפגש משפחתי
ואמרה שהתפקיד שלי הוא להזמין את אחותי, אז שלחתי לאחותי מסרון קצר אתמול בשעות
הערב המוקדמות והיום בבוקר קיבלתי בתשובה שלושה מיסרונים, ששניים מהם מפצירים בי
לאחל לשושו מזל טוב ליום ההולדת "בסמס או בשיחה, מה שנוח לך", בתור אחות
צייתנית מיד סימסתי לשושו ברכה לבבית ושושו לא השיב, משום מה.
בהתחלה
נעלבתי, אבל אז חשבתי שאולי אחותי הפצירה בי ככה (לא מתאים לה לענות על מסרון אחד
בשלושה) לברך אותו ליום הולדתו, כי הוא נמצא באמצע אחד מהתקפי החרדה של סופי השבוע
שלו, כי שושו, עובד במקום הכי מלחיץ בארץ, מקום שרצוי שלא תעבוד בו, אם יצא במקרה
וגדלת עם הורים מניפולטיביים שמשגעים אותך כל הזמן עם מסרים כפולים ומכאיבים. אז
בגלל שהוא עובד במקום הכי מלחיץ בארץ, את כל סופי השבוע שלו הוא מעביר בחרדות
והדבר האחרון שאתה רוצה באמצע החרדה זה לענות על סמס מגיסתך, שלא סובלת אותך.
בכלל, גיסות, זה לא דבר נחמד. אני הראשונה שאודה בזה. אני מוכנה לתרום את גיסתי
לצדקה ולהוסיף טוסטר משולשים חינם + פוסטר של ג'סיקה ראביט + תקליט של אבי טולדנו.
ועוד
חשבתי על הסרט 'גרינברג' של הבימאי המעולה נוח באומבך, שיש בו את המשפט המצויין Hurt people hurt people ונזכרתי שבשל כך, הבטחתי לעצמי להיות יותר
נחמד וכך למדתי שהעובדת שאני הכי אוהבת באוזן היא סטודנטית לאחד מהמקצועות
הפרא-רפואיים (ולא לקולנוע או לאומנות, כמו שכל אחד עשוי לחשוב, משום שנראה שהם
מגרילים את העובדים שלהם מהמדשאה שליד בניין מקסיקו. אפרופו, בניין מקסיקו: איזה
חמוד זה דף הפייסבוק 'בורקסים בגילמן' שאומר לסטודנטים באיזה מסדרון יש כרגע קבלת
פנים עם אוכל חינם?) ושהבריסטה הנחמד באחד מבתי הקפה הקבועים שלי לא אוהב את
גירסאות האיזי-ליסנינג לשירים ידועים שהם משמיעים ללא הרף -
וכמה
אבסורדית (ואולי לא כל כך אבסורדית) היא העובדה שאני מגינה על הפרטיות של הזרים הללו,
שמפגינים אלי kindness בלתי אמצעי באמצע יום חולין –
"מקצוע פרא-רפואי" + "אחד מבתי הקפה" אלק - אבל לא מגינה על
הפרטיות של האיש של אחותי שלהגנתי ייאמר שהוא ממש מגעיל אלי בלי סיבה ושזה לא
בדיוק בלוג בתפוצת נאטו. משפחה מתנכרת היא דבר פחות נחמד מזרים אדיבים שמגלגלים
איתך שיחה סתמית ונעימה. וזה מחזיר אותי לגרינברג ולאנשים הפגועים שלו.
אתמול
הייתי אצל רופא השיניים שלי והוא היה כל כך נחמד, עם "תודה רבה"
ו-"סליחה" על כל צעד ושעל והוא גם זכר שאני לא אוהבת סֵכֵר ואמר שהלק
השחור יפה ואחר
כך קבע לי תורים על תורים של אנשים אחרים, כי אני לא יכולה להגיע בבקרים ובת הדודה
שלי, שאמרה בסוג של התנצלות חמימה שהוזמנו לאירוע גם אנשים מהמשפחה "שאת לא
מכירה" (איזה צירוף מילים זה: "אנשים מהמשפחה" "שאת לא מכירה".
אמא שלי אף פעם לא טרחה לקרב אותנו אל המשפחה שלה) ואמרתי שיהיה "נחמד
להכיר" אחרי רק שלושים ושש שנה שאני במשפחה ובצחוק הוספתי ש- "אנחנו לא
נגיד לבן הדוד את מי להזמין ואת מי לא להזמין אל הבית שלו" ו- "תגידי לי
מה להביא. כל דבר שאני אוכל לקנות במו ידי זה בסדר" ור' צחקה ואמרה שהיא לא
חשבה אחרת.
לא
כל האנשים בעולם מגעילים וזאת עובדה. יש אנשים שמשיבים על נחמדות בנחמדות, שהם לא hurt people ש- hurt
people.
צריך רק למצוא אותם או לענות לטלפון כאשר הם מתקשרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה