הצעת חברות לכרובית

מתחשק לי לחזור למשל הזן החביב עלי, על החכם ששתק כאשר קיללו אותו בכיכר העיר ואחר כך ששאלו אותו תלמידיו לפשר שתיקתו השיב: "אם מישהו נותן לך מתנה שאתה מסרב לקבל, למי שייכת המתנה?" ואלוהים יודע שהיקום מגיש לי מתנות כאלו ללא הרף. אני מרגישה כאילו יורד עלי גשם של "מתנות" והכל בגלל הביטחון העצמי המקסים שלי ובאמת, כמה ביטחון עצמי אפשר לסגל אם במשפחה שלך קוטעים אותך אם אתה משיב לשאלה ביותר מעשר מילים. בבקשה, פשוט אל תשאלו אותי שאלות.

ביום ההולדת של סבתא שלי, אמא שלי ישבה על מסעד הספה, בינות לאחותי שישבה על קצה הספה ואנוכי, שישבתי על כורסא שסודרה בצמוד לספה. כשהיה נדמה לה שהיא מפנה באופן הקל ביותר גב לאחותי, היא התנצלה והתיישרה ושניה אחר כך, סובבה אלי את הגב למשך המשך הערב, כי אחותי היא כמובן שותפה הו כה מרתקת לשיחה שאתה כבר לא שם לב מי יושב מצידך השני. קמתי ועברתי מקום. לא נעים לא נורא, כמו בפרסומת הישנה לתשלום האגרה. כששושו התיישב במקומי על הכורסא, אמא שלי נשארה מאוזנת ולא הפנתה עוד את גבה לאף אחד ואני ישבתי ליד בן הדוד שלי, משתלבת בשיחה על תוכנות הדמיה לחרטות CNC, מודה לאל הלא קיים שאני יודעת מה זה CNC.

היום קמתי וניגשתי לרופאה הכללית המקסימה שלי שביקשה ממני לבוא בפתק שהיא צירפה למרשם שלי. מסתבר שהיא רצתה למדוד לי לחץ דם ויש לי לחץ דם מושלם. לפחות משהו אחד עובד בגוף הזה. חזרתי הביתה. יצאתי למכון. קניתי קפה. התרחצתי ויצאתי לתור שלי בציפורנייה. כן, יש עיסוקים יותר אינטלקטואלים מזה, בטוח. כמו לקרוא 'האחים קרמזוב' בחדר ההמתנה של מורטת הגבות.

הפדיקוריסטית הייתה מקסימה והיה שם נעים, אז ביקשתי להתקבל גם למריחת לק על הידיים וקיבלתי בתור מניקוריסטית מן אישה רוסיה משונה שניסתה לתת לי את הטיפ שלי בחזרה בסוף הטיפול (לא לקבל את המתנה, גורי) אז עשיתי כאילו אני לא מבינה מה היא רוצה ממני וישבתי לייבש את הלק. 

הייתי שם במשך שעתיים ובכלל תיכננתי לבשל הערב ולבסוף יצאתי היישר למאפיה. שם בניסיון כושל להוציא כרטיס אשראי מן הארנק, חוללתי סדק קטן בצבע של הציפורן של אצבע המורה והחברה השיכורה של העובד שם, ביקשה, השד יודע למה, "לראות" את הנזק ומרטה לי את הצבע מהאצבע הזאת באמצעות האצבעות השתויות שלה, כך שהכל נהרס ונאלצתי להסיר את הכל עם מגבוני אצטון. נו לק פור ליל הסדר.

הגעתי הביתה. הכנסתי למערכת את הדיסק של הפרברים שהוא טיפשי בצורה מענגת. כי גם את המתנה הזו אני נחושה לא לקבל וגם לא את זה שהמוכר התעלם ממני כשאמרתי "אז מה, ארבה גמר לכם את כל הלחם?". אלוהים, ארבה גמר לי את כל הביטחון העצמי, וליל הסדר מחר. לא נורא. אני ניגשת להכין עכשיו כרובית מטוגנת. כרוביות לא מפנות גב לאנשים, לא משיבות לך את הטיפ שלך, לא מתעלמות מבדיחות הארבה שלך ולא מורטות לך את הלק כי הן שיכורות וזה כנראה סוד קסמן האינסופי.