statcounter

יום שבת, 2 במרץ 2013

מלחמה שאף פעם לא די לה, היא עכשיו במקום אחר



אתמול הוזמנו להורים שלי לארוחת שישי. אני לא כל כך מחבבת את הארוחות האלו. בעיקר בגלל שההורים שלי שואלים אותי שאלות ואז קוטעים את התשובות שלי ועוברים למרואיין אחר, משל היו מני פאר בתוכנית 'שעה טובה'. 

ההורים שלי קוטעים את התשובות שלי, ובן הזוג של אחותי, שנקרא לו פה שושו השועל המאותגר, אוהב לפזר דיסאינפורמציה. למשל, אם אני שואלת את אמא שלי אם ביקרה פעם את בת הדודה שלה בבוסטון, בגלל שנזכרתי בסיפור שאמא שלי סיפרה, שחשבתי שהוא מיד ראשונה, בו ט' בכה באמצע הלילה במטבח של בת הדודה האמריקאית ואמא שלי אומרת שט' מעולם לא בכה ואז שושו השועל המאותגר מתחיל לצעוק "ט' לא בכה! ט' לא בכה!" וששואלים אותו אם הוא במקרה יודע מי זה ט', הוא משיב שלא, או כאשר אמא שלי משבחת את העוגה שקניתי, הוא אומר שהמאפייה שקניתי בה את העוגה, שכולם חיסלו, גרועה ואיומה מאוד. בקיצור, הוא אוהב לירוק פרטים של דיסאינפורמציה על העוברים והשבים. ככה חינכו אותו ההורים שלו שהם רעים וחכמים ממנו.

וכמובן שיש את הסיפור על אבא שלו שראה בחנות בגדים אישה מסכנה מתלבטת במשך שעה בין שתי שמלות ובסוף כאשר היא הצליחה לבחור שמלה והגיעה לקופה לשלם, הוא ניגש ולחש על אוזנה "השמלה השניה יותר מחמיאה לך. היא עושה אותך יותר נשית" והאישה הרימה עיניים רצוצות אל אבא של שושו השועל ואמרה "באמת?" ואז בחרה את השמלה השניה והאבא הלא דביל של שושו השועל הדביל מספר את זה בתור סיפור מסיבות כאילו שהוא שמח להעיד מיד ראשונה על רוע הלב שלו. ההורים של שושו השועל הדביל עונדים את רוע הלב שלהם על השרוול. 

פעם הגעתי לארוחת שישי עם מעיל שכבר מזמן גדול עלי, והיה גדול עלי עוד ששקלתי יותר בעשרים קילו. כולם אמרו לי שהמעיל גדול עלי ולכן לא מחמיא, ורק אמא שלי שראתה שזה מעיל צמר חם וחבל הרי למסור מעיל צמר חם, אמרה שהמעיל מונח עלי בסדר גמור "ממש בסדר גמור" ושושו השועל הדביל התחיל מצווח "המעיל הוא בדיוק במידה שלך! המעיל הוא בדיוק במידה שלך!" והוא אפילו לא שונא אותי, הוא רק דביל. דביל שנשוי לאחותי.

ואני וגורי משערים שהוא למד מההורים שלו המון מניפולציות רגשיות באמצעות פיעפוע. אבל מפני שהוא דביל, הוא מפעיל אותן רנדומלית כמו מכונת משחק מקולקלת בקניון שאינה יודעת עוד איך למשוך אליה ילדים, ולכן הוא חברה לא נעימה, וכולם שם בעצם חברה לא נעימה, אפילו אבא שלי שאוהב אותי ואני מרגיש שם, כאילו אני זה שמשקר כל הזמן, כי מרוב שאני מסתיר את זה שלא נעים לי, אני לא יכול להסתכל לאף אחד בעיניים

ובאותו יום, אחותי התקשרה אלי כשהייתי בחדר הכושר והיא בכתה במשך שעה וסיפרה לי שהיא ושושו השועל הדביל שוב רבו ושאין לה כוח אליו ושהיא תיסע איתנו להורים ושהיא מרגישה שאין לה אף אחד בעולם ואמרתי לה שיש לה אותי בעולם והיא אמרה שזה לא נכון, כי לא שמחתי בשבילה שהיא קיבלה קידום ואף אחד לא שמח בשבילה שהיא קיבלה קידום ואמרתי שזה לא נכון. לא נכון בכלל. ונסענו לשם ובדרך שמענו סיפורים על הקידום וזה לפני שכולם בירכו אותה בארוחת הערב על הקידום בהרמת כוסית מיץ.

לפני שאספנו את אחותי, ג' נתן לי כל מיני עיצות כמו לענות תשובות קצרות כששואלים אותי שאלות בשביל שלא יקטעו אותי ובאמת הארוחה עברה בשלום. חוץ, מששאלתי את אבא שלי איפה הכי כדאי לקנות פולאר ואבא שלי אמר שהוא יקנה לי את השעון במתנה, כי הוא כבר נתן אחד לאחותי ואני נזכרתי ביום ההולדת שלי, בנובמבר, כשאמא שלי שאלה אותי, מה ארצה מהם מתנה ליום ההולדת ואני לא ידעתי מה אני רוצה ולא אמרתי, ואז אחותי התקשרה להגיד לי שאני חייבת להגיד מה אני רוצה ליום ההולדת כי זה מלחיץ את אמא שלי ואז אמרתי ואמא שלי שמחה ואחרי חודשיים, היא סיפרה לאחותי שהיא קנתה לי את זה, אבל בסוף, עד היום, היא לא נתנה לי את זה, כי היא נרגעה שביקשתי יפה מתנה ושהיא כבר קנתה את המתנה וכבר לא היה לה צורך לזכור לתת את המתנה, שגם כך וגם כך לא רציתי

וזכרתי את זה, ולא רציתי שאבא שלי "יקנה" לי עוד מתנה ופתאום התחלתי להתבייש ששאלתי אותו איפה קונים שעון פולאר ואיך לא שמתי לב שעל השולחן בסלון היה מונח שעון פולאר שאבא שלי נותן לאחותי. זה היה כל כך מביך, אז "נזכרתי" שכבר יש לי שעון פולאר שהוא רק קצת מקולקל ושאני "אתקן" אותו וסוף סוף יצאנו משם. 

ולפני שיצאנו, שושו השועל הדביל אמר שהוא חוסם את האוטו שלנו ושעוד מעט הוא יבוא ונפלתי במלכודת ואמרתי שאנחנו ממהרים לקולנוע ורק גורי הבין ששושו השועל סתם העניק לנו במתנה עוד פיסת דיסאינפורמציה זעירה ונפרדנו מכולם לשלום וירדנו למטה  ושושו השועל הדביל ואחותי ירדו אחרינו למטה ונופפתי לאחותי לשלום מהאוטו והיא התעלמה ממני, כי היא כבר בכתה לי היום בטלפון וכבר השלימה עם שושו והכל בסדר ובאמת הכל היה בסדר

ונסענו לסינמטק וקניתי ארקפה בתשע וארבעים בלילה, כי הייתי מוכרח לחפש ניחומים בקפה חזק ובסרט צרפתי יפה, שיצאתי ממנו לשירותים שלוש פעמים בגלל הקפה. אני אוהב לצאת לשירותים באמצע סרטים. זה כמו לצאת באמצע שיעור ולשוטט בבית הספר הריק ולדמיין שכל התלמידים האחרים כבר התאיידו מן העולם ושכלו ממנו כל המתנות. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה