בזמן
האחרון יש לי אובססיה למניקור ופדיקור, אין לי מושג מאיפה זה נכנס לי לְראש - הילדה
שגדלה בחולון ואמא שלה מעולם לא התאפרה ולא לבשה חצאית או שמלה והארון שלה מלא
בחליפות מכנסיים בגוונים של חום עד בז' + סיכות צד תואמות בצורות של חיות קטנות +
נעליים שטוחות + גרבי ניילון חומות + דרושים + לא בשבת - שלי.
זה
לא כאילו שמישהי מ-'מעושרות' גידלה אותי. ברצינות, הייתי בשבוע שעבר בכיכר המדינה,
שם הם משבצים אבני חן מזוייפות, לא בסיכות פילים/ דובים/ שפנים/ יענים/ חתולים/
דבורים/ ברבאבא שבאות על חליפה חומה, אלא בחצאיות מיני שעולות עשר אלף ש"ח.
עכשיו
אני מסדרת את הגבות בכיכר המדינה, אחרי שא' מורטת הגבות שלי העליבה אותי פעם אחת
יותר מדי (כן, גיברת, אני יודעת שהשיער שלי סובל מפיגור ולקות למידה, אין צורך
לחזור על זה אלף פעם ואני גם לא נהנית מזה שאת מחוררת לי את הגבות עם חוט תוך כדי
שאת משוחחת עם חמישה עשר איש על מצב האומה. בגללה המליצו לי לרכוש עיפרון גבות,
פור גוד סייק. מי קונה לגבות שלו עפרונות?).
שם,
בכיכר, זה לוקח איזה עשרים דקות בחדר פנימי של המקום ודיברנו על האחים קרמזוב ועל
נינה סימון ואף אחד לא קרא לשיער שלי בשמות גנאי ותוך חודש התמלאו לי הגבות ואין
צורך לרכוש להם כלי כתיבה, תודה רבה.
עכשיו,
המניקור פדיקור המלא, זה מגעיל את שועלי העולם בטירוף. זה כמו סרט אימה בהשתתפות
להקת הקוטיקולות ואחותם המפגרת. קודם, שופכים עליך חומר שממיס את העור. אחר כך
חופרים את העור. אחר כך גוזרים את העור. זה "מראות קשים לצפייה, יונית".
עד כדי כך. אני שוקלת לקנות ארון מלא בחליפות חומות + סיכות של חיות עם אבני חן +
גרבי ניילון + נעליים שטוחות + דרושים + לא בשבת, בשביל להפסיק עם השטויות ולעזוב
את הידיים שלי בשקט. תודה. תודה סליחה ובבקשה. להזמנות חייגו. אני יודע ואת יודעת
בקוטיקולה חשודה אסור לגעת וגם לא להתקרב. וגם לא לצבוע בלק שחור. לק שחור שמהמם
את הינשופים ואחותם הצולעת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה