העניין הזה עם "האספרסו וסודה" מצליח מעבר למשוער. אתה מתקשר עם כל אחד לא פחות, אבל גם לא יותר ממה שצריך. לכל אחד יש מדור במיינד והדברים אינם מתערבבים עוד, מותירים לך הרבה זמן לשלוות נפש.
אני קוראת עכשיו את 'הכפיל' לדוסטוייבסקי. הגיבור שם משפיל את עצמו עד עפר בחברה, מותיר את כל המעשים הלא ראויים בתוך דפי הספר: כי מה שעושה מר גוליאדקין, את כבר לא עושה ולא אותך זרקו מנשף פקידים מפואר במבואות סנט פטרבורג. מה שלספרית, נותנים לספרית; עם הפסיכולוג מדברים כמו עם פסיכולוג; לסטרוץ ולג' מספרים הכל; עם הלקוחות מדברים בקול עמוק, איטי ומדוד, מחקים בלי לדעת את י"ל, שהוא גבר מאוזן ושקול, אם כי בודד כמונו; לסבתא מתקשרים פעם בשבוע; לאמא לא מספרים צרות; עם י' מתנהגים בסבלנות, לא יקרה לך שום דבר אם תבלי איתה. כל יום אימון, כל יום יותר ממאה כפיפות בטן, לאכול כל שלוש שעות, לעבוד ביעילות, לקרוא הרבה, להאזין לרדיו.
איזה קור נהדר.
אני קוראת עכשיו את 'הכפיל' לדוסטוייבסקי. הגיבור שם משפיל את עצמו עד עפר בחברה, מותיר את כל המעשים הלא ראויים בתוך דפי הספר: כי מה שעושה מר גוליאדקין, את כבר לא עושה ולא אותך זרקו מנשף פקידים מפואר במבואות סנט פטרבורג. מה שלספרית, נותנים לספרית; עם הפסיכולוג מדברים כמו עם פסיכולוג; לסטרוץ ולג' מספרים הכל; עם הלקוחות מדברים בקול עמוק, איטי ומדוד, מחקים בלי לדעת את י"ל, שהוא גבר מאוזן ושקול, אם כי בודד כמונו; לסבתא מתקשרים פעם בשבוע; לאמא לא מספרים צרות; עם י' מתנהגים בסבלנות, לא יקרה לך שום דבר אם תבלי איתה. כל יום אימון, כל יום יותר ממאה כפיפות בטן, לאכול כל שלוש שעות, לעבוד ביעילות, לקרוא הרבה, להאזין לרדיו.
איזה קור נהדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה