כל העיר מלאה בילדים קטנים שהולכים משם לכאן, ומפה לשם ואין סיכוי להגיע להופעת המחווה לזהר ארגוב באוזן. בעצם אנחנו רק רוצים לברוח הרחק מההמון הסואן, אז אנחנו מתיישבים בבית הקפה הכי פארשי בעיר, ברחוב טשרנחובסקי מול גן מאיר. בשולחן לידנו יושבת חבורה של גרמנים מבוגרים, שמשחקת בטלפונים סלולאריים וזוללת עוגות ותה בלימון. האווירה כבדה ולא נעימה לנו, לגרמנים דווקא כיף עם כל הסוכר הזה והטלפונים שמאירים באור כחול. אני רוטנת לג', כי הוא נגע לי בעוגת הגבינה עם המזלג של הסלט ובסלט היה מיונז וג' אומר שזה לא כאילו שהוא הזמין מהמטבח קונטיינר של מיונז ושפך לי על העוגה ושנינו מחייכים, אבל אני בכל זאת דוחפת את הצלחת של העוגה לכיוונו בגועל.
אחר כך, אנחנו מתפנים לכיוון כיכר העירייה הישן. המזרקה מוארת גם היא בכחול ופכפוך המים מוגבר באמצעות רמקולים. פספסנו בדקה איזו הופעה/ אירוע/ מוזיאון שפתוח חצי לילה/ וואטאבר. יושבים על ספסל לעשר דקות וממשיכים לכיוון הבית. לילה לבן עכור. בגלל השיחות הלא מוצלחות של יום רביעי, נפתחה לי דלת לאיזור מפתה של דיסתמיה כללית. אני דוחה את י' שוב ושוב ושוב. לא יכולה להכיל אותה כרגע. הולכת להתאמן ולראות את הסרט 'איך לאבד חברים ולהרחיק אנשים'. אולי אני אלמד עוד כמה טריקים.
אחר כך, אנחנו מתפנים לכיוון כיכר העירייה הישן. המזרקה מוארת גם היא בכחול ופכפוך המים מוגבר באמצעות רמקולים. פספסנו בדקה איזו הופעה/ אירוע/ מוזיאון שפתוח חצי לילה/ וואטאבר. יושבים על ספסל לעשר דקות וממשיכים לכיוון הבית. לילה לבן עכור. בגלל השיחות הלא מוצלחות של יום רביעי, נפתחה לי דלת לאיזור מפתה של דיסתמיה כללית. אני דוחה את י' שוב ושוב ושוב. לא יכולה להכיל אותה כרגע. הולכת להתאמן ולראות את הסרט 'איך לאבד חברים ולהרחיק אנשים'. אולי אני אלמד עוד כמה טריקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה