הנה נבהלנו הנה חזרנו. עכשיו כשס' (המנקה קיבלה אות ביומן, כמה דמוקרטי) ממשטרת את הבית לתוך ניקיון וסדר אפשר להגיף את התריסים ("תנני גם אני להתקטן בגובה/ תנני גם אני ריסיים להגיף/ ולצאת לדרך ולשאת את שובל/ זכרונך השט מלילה אל אביב" כתב אלתרמן בשיר 'איתך ובלעדייך' שהוא השיר האהוב על י"ל. הוא הסביר לי מה זה "וצעיפך הדק נדרס ויתבזה". מישהו מתעקש לא להבין מיטונימיות ולא לשוחח עם אנטילופות בין שתים לארבע). כן, שוב אלתרמן, מה יש? ועוד בפוסט סקולרי על מנקה ובית ועוף) מאוחר בצהריים ולהדליק את המזגן ולראות סרט על "הניכור האורבני בבוינוס איירס של זמננו" כאילו עד לארגנטינה צריך להרחיק בכדי למצוא ניכור אורבני ועדיין טוב בכלא המואר היטב. במקרר שוב יש חזה עוף ופטריות ועגבניות שרי תמר ומוצרלה מעושנת במקום קרטונים של טייק אווי וכל השוקולד שאחותי הביאה מתאילנד מאופסן בחשכת הארון, נקי ועמום ומודחק. עשן מהסיגריה הזולה של השכן חודר מבעד לרפפות, מזכיר שוב למה לא כדאי לצאת ולמה לא כדאי לצאת ולמה לא כדאי לצאת. ב- 88 מבטיחים שיר של דונה סאמר. מקהלה לא ברורה מבטיחה לא לקיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה