קיטי, איך אנחנו ממשיכות לרוץ על הכלום המתוק הוירטואלי הזה, שנים אחרי שההצגה נגמרה והקהל הלך הביתה ואמר שהמחזה היה "קקה!" ו- "פיפי!" ו- "קקה ופיפי!" כמו בפליטון שכתב חנוך לוין בעקבות המחאות על 'מלכת האמבטיה'. אני אף פעם לא עושה אמבטיה, זה משעמם. אז אנחנו רצות בתוך צמר הגפן המתוק הזה או הפופקורן הזה או בתוך משהו אחר משולל כל ערך תזונתי אבל טעים ואת האחראית על "נגיעות" העולם האמיתי בפנטזיה שזה כמו נגיעות הגבינה בברוקולי של טבעול - מי בכלל רוצה שגבינה תיגע בו - רק מגניב ולא עושה בחילה ולא קשור לברוקולי מצופה בפלסטיק. בעצם, כל הדברים בעולם לא קשורים לברוקולי מצופה בפלסטיק, אפילו לא אני ואת. אני רק יכול לפגוש אותך לגמרי במקרה אחרי ש-, אבל מדרים רק עד הבימה ומצפין רק עד כיכר דיזנגוף ומעריב רק עד פינסקר וממזרֵח רק עד סירקין. אלו הם גבולות הגזרה שלי. לא יודע למה ובטח טעיתי בכיוונים כי נשבעתי לעצמי בכיתה ג' להבין קצת בהכל חוץ מבגיאוגרפיה כי קראתי בספר שמצאתי בספרייה של הדוד צבי שכל מה שאתה צריך לדעת בגיאוגרפיה זה איך לחזור הביתה מבית ספר ואני כבר יודע לחזור הביתה מבית הספר מבתוך עננים של צמר גפן מתוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה