ישנתי עשרים שעות בשתי היממות האחרונות. בשעתיים האחרונות של השינה חלמתי שהדירה שלנו היא פרטר ובית בובות ומישהו חוצה את הרחוב בחוץ חמוש בכובע מצחייה ואני שואלת את ג' "זה הוא?" וג' אומר "מה זה כבר משנה". צודק, מה זה כבר משנה. לפעמים אני רוצה להגר לעולם שלו, בו נהוג להתעלם בכוח מסאבטקסט, כאילו היה קבצן שפושט אליך יד באמצע שאתה אוכל גלידה משובחת בגלידריה מהודרת ולא בא לך בדיוק להיזכר שיש בעולם קבצנים או סאבטקסט או קבצני סאבטקסט. פילרטוט הוא תמיד דו משמעי אבל אם אתה נשאר בממשי, הממשי נשאר בך. הכל רנדומלי לשיטתו ושום דבר אינו אישי. זו שיטה מושלמת שכן היא גורמת לך תמיד לומר את הדברים הנכונים ברגע הנכון ואף פעם לא להתבלבל וזאת בגלל שאתה מונח על יסודות של אפס הנחות שגויות.
בשעתיים האחרונות של השינה חלמתי שהדירה שלנו היא פרטר ובית בובות ומישהו חוצה את הרחוב בחוץ חמוש בכובע מצחייה. אני לא מזהה אנשים כאשר אני חוצה את הרחוב בחוץ ובמכולת אני שוכח לומר 'שלום' ו-'להתראות', אבל אף פעם לא תודה סליחה ובבקשה. כשאני פוגש את אחותי במקרה בחוץ, אני שם לב לנוכחותה רק כשהכלבה שלה כבר דורכת לי על הבהונות של הרגליים. אני טוענת שזו בעיה נוירולוגית, אבל כשאני רואה תוכניות בידור ישנות, אין לי בעיה "נוירולוגית" לזהות את אדם בן ה- 22, רוקד בצד ימין של השורה השלישית של הרקדנים באיזה קליפ עלום משנות השמונים או להכיר את בומבה צור, עליזה רוזן או ג'יטה מונטה מאיזו חתיכת אוזן אקראית. כי כשאתה צופה בטלוויזיה מותר לך להישיר מבט, לבחון, להתנהל כמו בעל בית המונח על יסודות איתנים של אפס הנחות שגויות ומה זה כבר משנה. מה זה כבר משנה. משנה הכל.
בשעתיים האחרונות של השינה חלמתי שהדירה שלנו היא פרטר ובית בובות ומישהו חוצה את הרחוב בחוץ חמוש בכובע מצחייה. אני לא מזהה אנשים כאשר אני חוצה את הרחוב בחוץ ובמכולת אני שוכח לומר 'שלום' ו-'להתראות', אבל אף פעם לא תודה סליחה ובבקשה. כשאני פוגש את אחותי במקרה בחוץ, אני שם לב לנוכחותה רק כשהכלבה שלה כבר דורכת לי על הבהונות של הרגליים. אני טוענת שזו בעיה נוירולוגית, אבל כשאני רואה תוכניות בידור ישנות, אין לי בעיה "נוירולוגית" לזהות את אדם בן ה- 22, רוקד בצד ימין של השורה השלישית של הרקדנים באיזה קליפ עלום משנות השמונים או להכיר את בומבה צור, עליזה רוזן או ג'יטה מונטה מאיזו חתיכת אוזן אקראית. כי כשאתה צופה בטלוויזיה מותר לך להישיר מבט, לבחון, להתנהל כמו בעל בית המונח על יסודות איתנים של אפס הנחות שגויות ומה זה כבר משנה. מה זה כבר משנה. משנה הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה